183. אינטרסים ענישתיים ותרופתיים משמשים לעתים בערבוביה, ויש שסנקציה נושאת מרכיב עונשי אף שלא רעיון העונש או הגמול הוא שניצב מאחוריה. העובדה שלסנקציה יש גם השלכה ענישתית, אין משמעותה שהסנקציה מהווה ענישה במובן ה"סיכון הכפול":
A PENALTY IS CONSIDERED PUNISHMENT WHEN IT SERVES THE TWIN AIMS OF" RETRIBUTION AND DETERRENCE (HALPER [113]
לענין זה יפים הם הדברים של השופט MAHONEY בפרשת S. V. ERNANDEZ-FUNDORO [116] (1995):
THE MERE FACT THAT A SANCTION IMPOSED BY PRISON OFFICIALS HAS A PUNITIVE" COMPONENT DOES NOT MEAN THAT THE SANCTION CONSTITUTES 'PUNISHMENT' FOR ."DOUBLE JEOPARDY PURPOSES
184. אין בכוונתי להקל ראש באשר לתוצאת המלצותיה של ועדת בייסקי, שהרי כמסתבר מתוכן גזר הדין, מדובר בסנקציות חמורות עד מאוד של הדחה מתפקיד ואף פרישה ממקצוע הבנקאות, ואולם אין אלה באים כעונש על המעשים הפליליים שנעשו.
לעניין זה הסכמתי לדעתו של השופט בייסקי, כפי שהובעה בפרשה הידועה בעניין י' מאיר (בג"צ 425/89 צופאן ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי ואח' [32]), משום שהסתבר כי סנקציית הפרישה מן השירות שלוותה בכל מיני הטבות, מחטיאה את המטרה.
אין מקום, לדעתי, ובכך חלקתי על חברי, לשקול הימנעות מהליך פלילי, גם הפרישה המיידית מהשירות הצבאי בנסיבות אותו מקרה הייתה כפויה, מיידית וללא תנאי, שכן סנקציה כזו חריפותה כה רבה, עד שניתן לראות בה מענה לצורך בענישה מוחשית.
זה אשר נאמר בפסק-הדין, בעמ' 732:
--- סוף עמוד 378 ---
--- סוף עמוד 379 ---
= 377 =
"...הפרישה נתחייבה לא כעונש על המעשה הפלילי שעשה, אלא במישור אחר – משום שצה"ל מבקש כי יהא המחנה שלו טהור, ומי שמבצע מעשים כאלה מקומו לא יכירנו בצה"ל, והוא יורחק לאלתר מן השירות.
אך עדיין חב המשיב 4 (הכוונה ל-י' מאיר – ד' ל') חובו לחברה ולשלטון החוק על עצם המעשה הפלילי המיוחס לו. האם נאמר, כי גם חוב זה נפרע, משום שאין צה"ל רוצה בו בשורותיו? זה אמנם עשוי לשמש נימוק לקולא, אם יורשע המשיב 4 בעבירות המיוחסות לו, עת יבוא בית-הדין לגזור דינו, אך אין המעשה הפלילי נבלע בעצם הפרישה מצה"ל, אשר איננו רוצה בו עוד מחמת אותו מעשה. אם נאמר אחרת, נמצא, כי מבצע עבירה, תהא חמורה ככל שתהא, מסתכן אך בכך שהוא צפוי לפרישה מהשירות שלא מרצון וכן בדין משמעתי".
185. לא זו אף זו. בעניין גנור [1] הנזכר קבע השופט ברק, כי אין בכוחה של הסנקציה הציבורית להקטין את העניין הציבורי בהעמדה לדין אם העבירה המיוחסת לחשוד היא חמורה בנסיבותיה ואם הערך ההרתעתי, בכל הנוגע לציבור הרחב, אינו משמעותי. ואלה הם דבריו: