מקובל גם על עורך-דין גולדנברג כי פסקי הדין אשר ניתנו עד כאן בבית-משפט זה והמתייחסים בדרך זו או אחרת לסעיפי האישום הנ"ל, אין בהם משום הלכה מחייבת. אולם מאחר שהשופטת המלומדת התייחסה אליהם וביקשה ללמוד מתוכם (הגם שלא הנחיה מחייבת שאין בפסקי-דין אלה) כי אין צורך בהתממשות התוצאה בפועל ודי בכך שנפגע
--- סוף עמוד 392 ---
= 390 =
פוטנציאל היכולת ללא תקנה, רואה הסניגוריה לחלוק על מסקנה זו. לטענתו, אם בכלל ניתן למשוך מסקנה מפסקי-דין אלה, הרי היא כגירסת הסניגוריה, שאי היכולת כמוה כחדלות פירעון ממשית המביאה למעשה לפירוק התאגיד.
הסניגור המלומד רואה במילים "בדרך שפגעה" יתד ופינה לביסוס גירסתו, שכן שורה של שיקולים פרשניים מלמדת על כך שהמונח הזה מתייחס לדרישה כי תתקיים פגיעה בפועל ביכולת, ואין די בפחות מכך. למסקנה זו מבקש הסניגור המלומד להגיע הן מתוך התייחסות לתבנית החקיקתית של סעיפים אלה, והן מתוך לשון החוק.
לסברת הסניגור המלומד, לא מתקיימים בסעיף 14ב לפקודת הבנקאות ובסעיף המקביל בחוק העונשין תווי האופי המיוחדים לעבירות של תוצאה בכוח. מסקנה זו הוא מושך מכך שרמת הענישה שנקבעה לעבירות אלה היא גבוהה לאין שיעור מזו שמקובלת לגבי עבירות הנחשבות במהותן ועבירות של תוצאה בכוח. על-כן הוא למד גם מכך שבסעיפים אלה הגדרה ספציפית של ההתנהגות האסורה. ניסוח כזה אופייני הוא לעבירות תוצאה ואינו מספיק לעבירות של תוצאה בכוח. זאת ועוד, מקומו של הסעיף בפקודת הבנקאות מלמד אף הוא כי עבירה זו תתקיים, וסנקציה על פיו תינקט רק כאשר כלו כל הקצין והתוצאה המזיקה התרחשה בפועל, שהרי כל עוד מצב זה לא התהווה, התגובה כלפי המנהלים, כולל סנקציה אפשרית, צריכה, בטבע הדברים, להיות על-פי מה שקדם כרונולוגית והגיונית באותה פקודה, והכוונה היא לכללים המפורטים בפיסקה 8 רבתי בחלק מסעיפי המשנה רבתי של סעיף זה.
סניגוריה חולקת על מסקנת הדרגה הראשונה כי המטרה החקיקתית של סעיף 14ב היא בהבטחת שולי ביטחון הולמים. גישה זו נראית בעיניה שגויה ומעוררת קשיים.
הקושי האחד הוא, שבית-המשפט התעלם מאינטרס הפעילות העסקית ולא נתן לו משקל ראוי. הקושי האחר הוא אופן השימוש שנעשה על-ידי הדרגה הראשונה במכשיר הפלילי.
ההליך הפלילי, לסברת הסניגור המלומד, הוא הכלי הקיצוני והפוגעני ביותר העומד לרשות המשפט, ויש להיזהר ולהקפיד הקפדה יתרה שלא לעשות בו שימוש שלא לצורך, או כאשר המעשה שמתייחסים אליו הוא בתחום האפור שבין עשייה עסקית במרחב האזרחי, לבין עשייה עבריינית שבתחום המרחב הפלילי. שימוש לא זהיר בכלי הפלילי מביא לכלל קרימינליזציה של פעילות המתקיימת במישור המשפט האזרחי. מגמה כזו זכתה לביקורת מפי מלומדים רבים.