(ד) כאמור, השופטת המלומדת הייתה בדעה כי כימוי זה איננו נדרש במקרה זה, לאור האמירות מפי מנהלי הבנקים על הצפוי במקרה של משבר. אמירות אלה נאמרו בהקשרים מסוימים ומתוך הנחות עובדתיות, יפות לשעתן, שהביאו אותם לכלל התבטאות כאמור. אמירות אלה אכן מלמדות על כך שאומריהם היו מודעים לסכנה המסתברת ליציבות הבנק, אם וכאשר ייווצר מצב עובדתי ברמה של הסתברות אובייקטיבית כי התסריט אמור להתקיים. אם ייקבע למשל, כי הרשויות, מטעמים שהיו עמן, היו מעוניינות כי הוויסות לא ייפסק על-ידי הבנקים חד-צדדית, ובשל כך ובניסיון למתן את הוויסות, הבטיחו או נתנו להבין כי בעת משבר יקבלו הבנקים את הגיבוי הדרוש, כי אז אמירות אלה אינן מכריעות. הוא הדין אם חרף האמירות, כאשר בודקים אובייקטיבית את הנכסים מול ההפסדים הנגרמים עקב הנתק, מתברר כי הבנקים יכולים גם יכולים לקיים את התחייבויותיהם ולהמשיך בעיסוקיהם, חרף הפגיעה במשקיעים ואיבוד אמון אצל לקוחות.
(ה) מקובל עליי שהבנקים ומנהליהם לא היו יכולים לסמוך – בגיבוש מדיניות הוויסות ובקיומה, גם בתקופת המודעות – על כך שההיגיון הכלכלי, הציבורי והפוליטי אומר וניסיון החיים מלמד, שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה כי הבנקים המרכזיים שלה יקרסו כבניין קלפים, ועל-כן מטבע הדברים ייחלצו לעזרתם, כך שלא ייפגעו. זוהי גישה שאין לה יסוד, ואם היו מאמצים אותה, כי אז היה בכך פתח להפקרות ניהולית ולחוסר אחריות בניהול עסקי הבנק. הוא הדין במוסד LENDER OF LAST RESORT . אכן ידוע, והיו דברים מעולם, שמדינה לא תיתן לבנק לקרוס בשל ריצה אל הבנק ומשיכת
--- סוף עמוד 416 ---
= 413 =
הפיקדונות ממנו. האחריות הכלכלית, המדינית והפוליטית מביאה ממשלות להיחלצות כזו ולהעמדת סיוע ממשלתי. אולם מאותם טעמים עצמם אין הבנקאים, בעשייתם בעסקי הבנק, יכולים במודע להתבסס על האפשרות הזו כדי להמשיך במדיניות שיש בה כדי לפגוע, ולו בכוח, ביכולת הבנק לקיים את התחייבויותיו.
(ו) כפי שאראה מתוך הפניה לראיות ולהכרעת הדין, לא רק השלמה עם הוויסות מצד הרשויות הוכחה בענייננו; לא רק הימנעות מהפעלת סמכויותיהן של הרשויות להפסקת הוויסות והגעה להסדרים מוסכמים עם הבנקאים המאפשרים את המשכו של הוויסות הוכחו; לא רק עידוד שבשתיקה או שבהשלמה לתהליך הוויסות היה בפועל, כדברי רבים וחשובים מבין ראשי הרשויות, אלא גם היו תמיכה וגיבוי בפועל בוויסות, בצעדים מעשיים שננקטו על-ידי הרשויות, כגון פטור מתשלום כפול של היטל שלום הגליל, דחיית העברת סכומי האיגרות שנגבו על-ידי הבנקים, ההבטחות המשתמעות מהדיונים מ"פגישה שלא היתה" ומעצם שמירת סודיותה של אותה פגישה;