271. להשלמת התמונה הוסיפה השופטת הערות מספר שעניינן התרשמות גרידא. כך, למשל, קבעה השופטת כי עדותו של בבלי הייתה עדות של אדם מלא תרעומת על כך שהוא מוצא עצמו על ספסל הנאשמים, ודווקא בנסיבות אלה בלט, לכאורה, בעדותו היעדרה של תרעומת על מידע שלא ניתן לו, לטענתו, על-ידי הבנק בכל נושא
--- סוף עמוד 444 ---
= 442 =
ההחלפות. עוד קבלה השופטת על ה"חזית המתואמת" בין הבנקאים ורואי החשבון שלא להזיק זה לזה במשפט על-ידי שאלות "מיותרות" לגבי צד זה או אחר. השופטת מציינת גם שבתום עדותו התיישב בבלי כמעט באופן הפגנתי לצדו של בוקסבאום.
נדמה לי שככלל – ובנסיבות המקרה שלפנינו בפרט – מותר לנאשם, כבעל מוניטין ששמו הטוב הולך לפניו, להגן על כבודו מפני אישום פלילי. אין כל תמה אפוא, שהימצאותו של מר בבלי על ספסל הנאשמים הביאה אותו לידי הבעת תחושה של עלבון צורב ותרעומת, אולם אין פירושו כי עליו להתריס כנגד נאשמים אחרים, וודאי שאין התנהגותו זו ראויה לגינוי כלשהו. אף בנוגע להערה אשר למקום שבו בחר מר בבלי לשבת בתום עדותו, אינני סבור שיש לה חשיבות לצורך קביעה עניינית אשר למודעות בנוגע להחלפות המתוארות, ולפיכך יוכרע הדין בערעור זה רק על-פי אותן ראיות שנמצאו אמינות וחשובות לעניין.
לאומי קיימן, הפחתת הון והחזקת מלאי בחברת הבת
272. עד לשנת 1982 כאמור לא נמצאה בדו"חות הכספיים של בנק לאומי התייחסות מפורשת לוויסות. הצורה הרישומית של נושא מלאי הוויסות בחברה המחזיקה הייתה כשל מניות רגילות המוחזקות למסחר. בדו"ח של 1982 ישנו חידוש, פרי יוזמתם של רואי החשבון החיצוניים, בדמות ביאור 5(ה) הקובע לאמור:
"החזקה בסטוק רגיל ובניירות ערך אחרים של הבנק.
5(ה) חברת בת בבעלות מלאה של הבנק מחזיקה מעת לעת בסטוק רגיל ובניירות ערך אחרים של הבנק הניתנים להמרה במניות או מקנים זכות לרכישתן וזאת כחלק מביצוע פעולות ויסות על-ידי חברת בת של החברה האם של הבנק.
לתאריך המאזן לא החזיקה החברה הבת של הבנק ניירות ערך כאמור".
ביאור 5(ה) הופיע הן בדו"ח השנתי (לשנת 1982) והן בתשקיף מיום 2.12.82.
השופטת המלומדת קבעה בפסק-דינה כי מר בבלי היה מודע להעברתו של מלאי מחברת האם לחברת הבת – לאומי קיימן, סמוך לתאריך צאתו של הדו"ח ושובו של מלאי במקביל לאחר מועד הדו"ח, כי הקונספציה בבנק לאומי הייתה בזמן אמת שמבחינה כלכלית החזקת מניות הבנק בידי חברת הבת היא הפחתת הון, אך מבחינה חשבונאית ובגולות מסוימים של גודל המלאי המסחרי (עד ל-10% או 15%) סברו שדי בביאור בדו"חות ובתשקיפים. הבנק פעל לאיפוס המלאי, כל הנוגעים בדבר כולל בבלי היו מודעים לשיטה, אף שייתכן שבבלי עצם את עיניו מלברר את פרטי הההעברות שהביאו לאיפוס המלאי.