כן קבעה השופטת, כי הגילוי בביאור 5(ה) היה רחוק מלהיות מלא, בבחינת "מעט מדיי ומאוחר מדיי". ביאור 5(ה) לא ציין כי חברת הבת היא לאומי קיימן וחברת הבת של
--- סוף עמוד 445 ---
= 443 =
החברה האם היא החברה להחזקות, זהות החברות המווסתות של בנק לאומי נשארה בגדר תעלומה, ובשום מקום לא צוינה מעורבות קבוצת דיסקונט כחברה מחזיקה מניות של בנק לאומי ולא צוין שלקראת המאזנים הועבר המלאי לקבוצת דיסקונט.
רואי החשבון, שלפי קביעת השופטת ראו צורך להכניס נתונים מספריים ולא אמירה סתמית בניסוח הדומה לתשקיף, "הכניעו" את הבנק, בלשונה, באופן חלקי ולא מספק.
ביאור 5(ה) הוא, להערכת השופטת, תולדה של פשרה בין דרישתם לגילוי ההחזקות בקיימן והיקפן לבין רצונו של הבנק להעלים, למצער, את היקף המלאי.
ביטוי למודעותו של בבלי בנוגע להיעלמות המלאי וחזרתו במקביל לתאריך המאזן ובסמוך לו, נמצא לה לשופטת בפרוטוקול ועדת המאזן של הבנק מיום 9.3.81 (ת/93 שסון גם ת/241). כל שנאמר שם על-ידי מר חייקין היה:
"מקווה שב-30 ביוני יעלם ענין התמיכה, יש לשמור על הון הבנק".
הסתמכות זו של בית-המשפט על המסמך האמור שגויה היא מהטעמים הבאים:
(א) אינני רואה כיצד יכולה הייתה השופטת לעשות שימוש במסמך זה לאחר שניתנה החלטתה המפורשת כי אין בהגשת הראיה כנגד בנק לאומי כדי להכשירה כראיה כנגד הנאשמים 5 ו-6 (בבלי הוא נאשם 5), שהתנגדו להגשתו של המסמך משום היותו עדות מפי השמועה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי יש להתעלם מן הראיה ככל שהיא נוגעת למר בבלי (החלטה מיום 23.10.91 עמ' 3694, 3695 לפרוטוקול הדיון בבית-המשפט המחוזי). מסמך זה אינו קביל מכוח החלטה מפורשת של הדרגה הראשונה.
(ב) אפילו תתקבל טענת המשיבה כי מסמך זה יכול להתקבל משום שהסניגוריה עצמה חקרה את בבלי בנוגע לנאמר בו, יהיה זה מרחיק לכת להסיק כי לבבלי הייתה ידיעה על הנעשה בלאומי קיימן מן המעט שנאמר שם על-ידי חייקין. לדידי, המדובר שם באמירה תמימה שכוונתה היא כי על הבנק לדאוג למכור את המלאים שהצטברו במחסניו עד לסוף השנה כדי להימנע מהקטנת הון הבנק ומהפחתת הון מן הבחינה החשבונאית.
מפשט הכתוב עולה שהמועד עד לתאריך 30.6.81 הוא פרק זמן סביר למכירת המלאי.
אשר לתוכנו של ביאור 5(ה), ייתכן בהחלט שאין די בביאור זה. אכן חסרה בו זהותה של חברת הבת המחזיקה במניות מעת לעת וזהות חברת הבת של החברה האם, אף הביטוי "מעת לעת" אינו מפורט, אולם מבחינתו של רואה החשבון, כפי שהדברים הוצגו לפניו, נכון לתאריך המאזן לא היו בבנק לאומי מלאים עסקיים וודאי שלא היו מניות ויסות כהשקעה קבועה, וכשנתקבלו דיווחים מההנהלה (יפת, איינהורן) שאין מלאי ויסות, היה נתון זה מקובל עליו (ראה ת/121).