--- סוף עמוד 443 ---
= 441 =
אפילו היה מר בבלי מודע לכך שקבוצת לאומי החזיקה מניות של דיסקונט, הרי שההנהלה הציגה לפניו את ההחלפות כ"מכירות", ולרואי החשבון לא היה מידע אשר להסדר שלפיו קיימת התחייבות לרכוש את המניות בחזרה. על כך ניתן ללמוד מעדויותיהם במשטרה ובמשפט של האדונים מר ברמן ז"ל (ת/120 ועמ' 15948) ומר בבלי עצמו (ת/121 ועמ' 14981, 14983, 15345), שמהן עולה כי אמנם ידעו שבנק לאומי החזיק במניות דיסקונט ואי.די.בי. ולהפך, אולם תמיד נאמר להם על-ידי ההנהלה שמדובר במכירה לגיטימית של המלאי ולא במכר חוזר וכי אין כל התחייבות מצד הבנק למכור או לקנות את המניות של דיסקונט (עמ' 15076).
מר בבלי ציין בעדותו כי הייתה הבנה בין בנק דיסקונט ובנק לאומי שעודפים של השקעות מעבר לקליטה של השוק יסחרו האחד במניות האחר, כך שכל בנק היה מה שמכונה בפיו "סוחר ידיד" של הבנק האחר, ללא התחייבות לרכישה חוזרת. בבלי חזר וטען כי לא ידע בשעתו על כוונה לסחור הלוך ושוב, וכי על כך שההחזקות ההדדיות היו לימים ספורים – למד בדיעבד (עמ' 15076). הוא הסכים כי אילו היה יודע כי מלאי הוויסות מועבר לימים ספורים, לא היה משתף פעולה עם הבנק, והדבר לא היה מתקבל על דעתו (עמ' 1285).
270. מסמך אחר שממנו הסיקה השופטת מודעות להסדרים הדדיים להחזקת מלאי בין שני הבנקים, נערך במשרד חייקין על-ידי רואה החשבון זמיר ופירט נושאים לדיון לישיבת המאזן ליום 9.3.81 (ת/241/א). מסמך זה מציין את שיעורי ההחזקה במלאי של מניות הבנק על-ידי הסדר עם בנק דיסקונט (כנגד החזקת מלאי אי.די.בי. על-ידי בנק לאומי), ולגביו קבעה השופטת כי רואה החשבון זמיר לא הובא על-ידי בבלי כדי להסביר מה שלכאורה עולה ממסמך זה. אין לקבל עמדה זו של בית-המשפט מהטעמים הבאים:
(א) אשר למסמך הנ"ל, הסניגוריה התנגדה לקבילות המסמך בהיותו עדות שמיעה (ראה מוצג 4 שהוגש מטעם המערער). לגבי מסמך זה (ואחרים) הייתה הסכמה בכתב בין רואי החשבון של בנק לאומי לבין התביעה, ולפי הסכמה זאת הוא לא ישמש ראיה כנגד המערער, והתביעה לא תטען כי רואה החשבון היה מודע למסמך או לתוכנו, אלא אם כן יוכח הדבר באופן עצמאי אחר (ראה מוצג 5 מטעם המערער המפרט את ההסכמות בין רואי החשבון של בנק לאומי למאשימה, שהתביעה כאמור לא התנגדה להן).
(ב) משנקבע על-ידי בית-המשפט ומשהוסכם על הכול, כי מסמך זה לא נתקבל כראיה כלפי רואה החשבון בבלי, מדוע עליו לזמן לעדות את זמיר ולחקור בענין שלא צריך להשפיע עליו?