35. בה בעת שההסתמכות על "הצלת" הבנקים על-ידי המדינה בסופה של דרך אינה יכולה – לדעת חברי ולדעתי – לשמש להם הגנה, רואה חברי בהתנהגות הרשויות במהלך הדרך, התנהגות שהיה בה כדי להוציא את העוקץ הפילי שבהמשכת הוויסות. שכן, הייתה זו בחירה בדרך שיש בה סיכוי להיחלצות מהסכנה. התנהגות הרשויות התבטאה בהשלמה עם הוויסות, בהימנעות מהפעלת סמכויות, בעידוד שבשתיקה ובתמיכה בפועל בוויסות וגיבויו. כל אלה מהווים – לדעתו של חברי – הגנה ראויה מפני הרשעה.
לכך אין אני יכולה להסכים.
36. תכליתו של סעיף 14ב(א) היא למנוע את ניהול התאגידים הבנקאיים בדרך שתביאם להזדקקות לסיוע ממשלתי ולהישענות עליו, ואילו המשך הוויסות לאחר המודעות לטיבו ולסכנות הטמונות בו, הוליך את הבנקים בדרך שיצרה תלות הולכת וגוברת שלהם בסיוע כזה (על השלילה שבתלות כזו ועל הסכנות הטמונות בה ראה חוות-דעת ברנע מ-4/83 שנמסרה לבנק הבינלאומי הראשון).
אף לאחר שנתגבשה במערערים המודעות בדבר הסכנות הממששות ובאות מן הוויסות, הם המשיכו ביישומו. הם עשו זאת במשך תקופה של קרוב לשנתיים! הם עשו זאת בהיעדר כל תכנית ממשית מצדם או מצד הרשויות לריסון הוויסות או להפסקתו.
כדברי השופטת קמא (עמ' 446):
--- סוף עמוד 490 ---
= 490 =
"...לא שמעתי מפיהם שום הצעה קונקרטית כרעיון שהיה בליבם בזמן אמת, או אף כרעיון שיש בליבם היום, בעת המשפט. כיצד ניתן היה להפסיק את הוויסות בלא אותו תרחיש של משבר ממנו חששו..".
לעניין זה יפים דבריו של השר י' ארידור (עמ' 5384):
"המסר היה שבנק לאומי ובנק דיסקונט רוצים להמשיך בוויסות. אין להם הצעה משלהם שמבוססת על הפסקת הוויסות, לא מתנים תנאים, לא מגישים הצעות, הם ממשיכים בוויסות".
גם המערער א' כהן אישר (בעמ' 18864) כי המערערים לא פנו ולא הציעו הצעה כלשהי לשם "ירידה" מן הוויסות. אמנם הרשויות היו מודעות לוויסות וערות לסכנותיו, אולם הבנקאים הילכו עליהן אימים עם תרחיש שעלול להתרחש אם יופסק.
מר פלסנר העיד כי כאשר ביקש ממר יפת לרסן את הוויסות, פטרו מר יפת בזלזול. גם בעניין הפטור מכפל היטל התנגדו ראשי האוצר למתן הפטור, ומר יפת גייס את מלוא כובד משקלו והשפעתו כדי להתריע לפניהם שאי-מתן הפטור יאלץ להפסיק את הוויסות במחיר כבד לכלכלת ישראל. תחזית כזו מפי אדם בעל מעמד כה רם ואיתן בעולם הבנקאות, זכתה להתייחסות רצינית ביותר מצד הרשויות. בוועדת הכספים של הכנסת (ישיבה מ-18.11.82) (ת/415), כשהושמעה אי-שביעות רצון מהוויסות, פטר המערער א' כהן את חברי הוועדה במילים: "הנושא האחרון שאני ממליץ למישהו כהצעה... זה להפסיק את הוויסות". לקיחה בחשבון של פעולת הצלה ממשלתית – אם וכאשר תקרוס המעכת – שאינה לגיטימית כהגנה גם אליבא דחברי, היא הנותנת שהישענות על עזרה וסיוע תוך המשך הוויסות בלי לרדת ממנו, גם היא אינה לגיטימית כהגנה. זו גם זו הן סיטואציות קשות לבנקאות ולמשק, אשר אותן ביקש המחוקק למנוע על-מנת שלא להטיל את תוצאות הניהול הבלתי נורמאטיבי, על כתפי הציבור.