--- סוף עמוד 303 ---
לה. משכך, אינני רואה להבחין לעניין סעיף 14 בין עדות שניתנה בעל-פה - במובן דיבור או אמרה - לבין עדות שנמסרה בכתב.מה לי אם ניתנה עדות בעל-פה או נמסרה במסמך כתוב, שהרי להגשמת התכלית יש לכלול בגדר "עדות" כל מידע שלולא החיסיון המוענק בסעיף 14, לא ניתן היה להשיגו.כך למשל, המושג "אמרה" הנזכר בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] , נתפרש על-ידי הנשיא שמגר באופן שאינו מוגבל לדיבור בעל-פה:"הפירוש הלשוני הראשוני למונח "אמרה" מבטא הבעה בעל-פה... מאחר שאין הכוונה להבעה המילולית בלבד, הוצמד למונח שלפנינו התנאי הנוסף והמפורש של הכתב, ודומה שלא יכול להיות ספק בכך, כי אמרה, הנמסרת על-ידי נחקר ישירות בכתב בלי שהביעה תחיל בעל-פה, אף היא אמרה לענייננו.אמרה אינה דווקא בדיבור שבעל-פה. היא כל ביטוי אנוש שיש בו רלוואנטיות לדיון (ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול [8] , בעמ' 327; ההדגשה שלי - ד' ל').כשלעצמי, הבחנה בין ראיה שבדיבור בעל-פה לבין ראיה כתובה שנתקבלה מאת עד או נאשם מלאכותית היא. החיסיון המוענק בסעיף 14 אינו "מתת חסד" כי אם בטוחה הניתנת למוסר העדות מפני עשיית שימוש בה, במגבלות המפורשות בסעיף. שאם לא כן, כיצד תישמר זכותו מפני הפללה עצמית, כשמצפים ממוסר העדות שיהא חופשי, גלוי וכן במסירת המידע הדרוש לוועדה לחקר האמת, בנושא רב החשיבות העומד לבדיקה לפניה..77אשר לזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, זכות זו מתייחסת בבירור גם לדרישה להצגתם של מסמכים בכתב:"הזכות לאי-הפללה עצמית איננה אלא תמציתו של הכלל... לפיו איש אינו חייב להשיב על שאלה, אם התשובה לשאלה עלול להיות בה, לדעת בית המשפט, כדי להניח את היסוד להבאתו לדין פלילי של מי שמשיב את התשובה. זכות זו מתייחסת גם לדרישה להצגתם של מסמכים ומטלטלים אחרים" (ע"פ 663/81 חורי נ' מדינת ישראל [9] , בעמ' 91; ההדגשות שלי - ד' ל').כל זאת בכפוף לחריג הבא: סעיף 14 נועד כאמור לעודד ילוי, מקום שלולא החיסיון לא ניתן היה להשיג את המידע ממקור אחר. מכאן שראוי להבחין בין מסמכים שונים הנמסרים לוועדת חקירה. סוג אחד של מסמכים הם אלה שנוצרו במיוחד לצורך ועדת החקירה, או הוכנו והוגשו במיוחד על-פי בקשתה. דינם של מסמכים אלה כדינה של "עדות" שנמסרה לפני ועדת החקירה, ובשלב זה די לי באמירה כי לא ישמשו ראיה בהליך משפטי.אולם מסמכים שלא נוצרו במיוחד לצורך ועדת החקירה, שלענייננו אכנה אותם