--- סוף עמוד 304 ---
"מקוריים" - מסמכים אלה היו קיימים בזמן אמת ללא קשר לעבודת הוועדה. בכלל מסמכים אלה ניתן למנות, למשל, רשומות בנקאיות או מכתבים שנכתבו בזמן אמת, פרוטוקולים של ישיבות, וכמובן מסמכים ציבוריים או רשמיים, כגון תשקיפים, מאזנים וכיוצא באלה מסמכים הפתוחים לעיון הציבור. לא יעלה על הדעת לפסול מסמך כזה מלשמש ראיה במשפט רק משום שהעד או הנאשם הגישו אותו לפני ועדת החקירה. חיסיון כה רחב עלול להביא לידי כך שעדים מתוחכמים, שיש להם מה להסתיר, ייחפזו מרצון להגיש לוועדת החקירה כל מסמך שיש בו או שאפשר שיהיה בו כדי להפלילם. המסמך המפליל ימצא דרכו לוועדה, ייחתם בחותמה ובכך ייסתם הגולל על האפשרות להציגו כראיה במשפט, ונמצא "יוצא חוטא נשכר".הכלל המגן מפני תשובות מפלילות אינו חל על מסמכים מקוריים או מסמכים רשמיים, ואלה אינם נחשבים כ"עדות" לעניין סעיף 14, לפיכך אין למנוע הגשתם כראיה במשפט מאוחר, אף אם יש בהם כדי להפליל את העד פלוני או הנאשם אלמוני. "לא תשמש ראיה" - מגבלות השימוש האסור על-פי סעיף .78 14 השאלה המרכזית העומדת לבחינה היא אם הפירוש המתחייב למילים "לא תשמש ראיה" בסעיף 14 מונע הגשת העדות גופא כראיה לבית המשפט, היינו, שימוש ישיר בעדות כראיה, או שמא פרשנותו הנכונה של הסעיף היא כי "לא תשמש ראיה" פירושו לא ייעשה בה כל שימוש, היינו מניעת שימוש ישיר, עקיף ונגזר בעדות. בישראל, שבה זכות החיסיון אינה מעוגנת בחוקה, אין בחיסיון אלא מה שקבוע בחוק עצמו. בסעיף 14 לחוק ועדות חקירה נבחרו המילים "לא תשמש ראיה" בשונה, למשל, מן הביטוי "לא ייעשה כל שימוש", ולמעשה קובע הכלל העולה מעל פני הסעיף הנ"ל כי העדות שנמסרה בוועדת החקירה אינה קבילה כראיה. אין בהוראת הסעיף דבר וחצי דבר המרמז על מתן חיסיון רחב מזה במובן "סודיות" או "אי-גילוי" מוחלט של תוכן העדות. יודגש: אי-קבילותו של מסמך אין בו כשלעצמו כדי לחסנו מפני גילוי.ראוי בעניין זה להתייחס להוראת סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, כפי שהובנה ונתפרשה על-ידי השופט ברק בעניין בנק איגוד [7] . באותו עניין ניתן צו כללי לגילוי מסמכים. בנק איגוד סירב לגלות שני מסמכים: דו"ח הביקורת הפנימית שהוכן על-ידיו ודו"ח שהכין בנק ישראל. השופט ברק הבחין, בפסק-דינו המנומק, בין דו"ח בנק ישראל, שלגביו קובעת הוראת סעיף 15א לפקודת הבנקאות כי "לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו", ועל מסמך זה חלה סודיות ואין לגלותו, לבין דו"ח הביקורת הפנימי שלגביו קובעת הוראת סעיף 10לחוק הביקורת הפנימית כך:"(א) דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי.(ב) הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה