--- סוף עמוד 314 ---
(5) על החוקר המשטרתי מוטלת חובה להעמיד את העדים על זכותם לפי סעיף 14, כשם שמוטלת עליו חובת האזהרה הכללית מפני הפללה עצמית.(6) ניתן לוותר על הפריווילגיה המוענקת בסעיף 14. ויתור על החיסיון מאפשר הגשת העדות כראיה בבית המשפט וחקירת העד באשר לדברים שאמר בוועדת החקירה, היינו: "אינקורפורציה" חלקית או מלאה. נאשם שלא אימץ את עדותו לא יידרש להסביר סתירות, אם תהיינה, בין עדותו בוועדה לעדותו במשטרה, ועדותו לא תהיה קבילה כראיה במשפט.(7) מוסר העדות הוא שיכול, אם רצונו בכך, לוותר על החיסיון המונק בסעיף 14- הוא ולא אחר, לאמור - הוא ולא הנאשם במשפט שהעדות נוגעת לעניינו.(8) נחקר שהועמד על זכותו לפי סעיף 14 ואימץ את תוכן עדותו או השיב לשאלות הנוגעות לעדותו בוועדת החקירה - יוחזק כמי שוויתר על החיסיון.(9) אי-העמדת עד על זכותו לפי סעיף 14 אינה פוסלת עדות של עד "תמים" או "ניטראלי" שעדותו אינה יכולה לפגוע בו או להפליל אותו. אשר לעד כזה, ניתן להניח כי משהסכים להתייחס לדברים שאמר או לאשר את עדותו בוועדת החקירה, ויתר על חיסיון שממילא אינו נזקק לו. אין לפרש התנהגותו של נאשם שלא הועמד על זכותו ושלא היה מודע לה, כוויתור.(10) המושג "הליך משפטי" בסעיף 14 משמעו המשפט עצמו שבמהלכו מוגשות הראיות, ואין הוא כולל את הליך החקירה במשטרה.סוף דבר.97בסופם של דברים אפנה לדבריו המאלפים והציוריים של כבוד הנשיא זמורה בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלה [10] , בעמ' 18:"אחד מחכמי המשפט כינה פעם יפה את חוק העונשין ואת הפרוצידורה הפלילית כ'מגנה כרטה של הפושע'. יש בכינוי זה משום תבונה רבה. רוצים להבליט בו את הרעיון שהפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות-דין. רוצים לתת לנאשם את מלא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על-ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט".יפים דברים אלה, שעניינם סדר הדין הפלילי, בהתאמה גם לענייננו. סבורני כי היקפה של הוראת החיסיון בסעיף 14, כפי שנתפרשה על-ידינו, מעניק לנחקר הגנה הולמת מחד גיסא, ומאידך גיסא אין ההוראה עומדת בדרכו של בית המשפט להגיע
--- סוף עמוד 315 ---