--- סוף עמוד 343 ---
"אני חושב שהיה הבדל עקרוני בין התקופה של 1982- 1983לבין התקופה של תחילת התופעה. כאשר התופעה הזו התחילה אפשר היה להפסיק את זה בלי שום סידורים מיוחדים".משמע, שבתקופה שקדמה ל- 1982אפשר היה אולי להפסיק את הוויסות באופן חד-צדדי ללא צורך בהסדר מיוחד, מה שאין כן במצב כפי שהתהווה וכפי שהתקיים בשנים הנ"ל, שאז כל הפסקה של הוויסות ללא תכנית מוסכמת ומגובשת הייתה עלולה לפגוע קשות בשוק ההון. מכך ביקשו להימנע, ועל-כן ראו לעודד את הוויסות, ולו גם באופן פאסיבי. האמת תיאמר שעל-פי העובדות שכבר תוארו לעיל (כגון: היטל של"ג, דחיית העברת כספי מסים שנגבו על-ידי הבנקים ועוד) העידוד לא היה פאסיבי בלבד..140שר האוצר, בעת שנחקר בבית המשפט (עמ' 5450) וכאשר נשאל על כך שבשנות השבעים התפתחה אצל הרשויות השונות גישה של השלמה עם תופעת הוויסות, השיב:"אני יכול להגיד מחומר שאני יודע היום, שזה נראה נכון שבשנות השבעים היתה תמיכה או השלמה עם הויסות..."..141מונחת בתיק בית המשפט חוות-דעת בעניין כדאיות ויסות שערי מניות הבנק הבין-לאומי בבורסה לניירות ערך נ/99ד). חשיבותה של חוות-דעת זו היא לא כל כך בדעות שעורך חוות הדעת משמיע ובסיכום חוות-דעתו, שללא ספק הם רבי עניין ומשמעות, אלא בעיקר באישיותו של מוסר חוות הדעת, שהוא פרופ' ברנע, אשר העיד בבית המשפט מטעם התביעה והשאיר את רישומו הרב על השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, מבחינת מומחיותו והידע שהיה אצור בו ומבחינת אמינותו. חוות-דעת זו ניתנה למנהל הבנק הבינלאומי הראשון מר בינו צדיק בחודש אפריל 1983, והיא מושתתת על העובדות והמציאות שמזמן אמת.בחוות-דעתו המפרטת שיקולים בעד ונגד ויסות שערי המניות, אומר פרופ' ברנע, בין היתר:"על פי נסיון העבר נוהג בנק ישראל לאפשר לבנקים המסחריים לתמוך במניותיהם, כלומר מנקודת ראות המשקיע במניות הבנקים גלומה במדיניות זו 'סובסידיה' על חשבון משלם המסים".ובסיכום חוות הדעת, שגם בה הוא מסכם את היתרונות שבוויסות מול המגרעת להצטרף למווסתים, מציין פרופ' ברנע את הדברים הבאים:"להערכתי ישנם נימוקים חזקים שיכולים לגרום לבנק ישראל לשנות עמדתו בהקשר לויסות או להתנות אותה בתנאים מחמירים. אם ההנחה שבנק ישראל יסוג ממדיניות התמיכה בויסות היא נכונה, אין היגיון להתחיל בויסות דווקא בתקופה זו, כלומר להפגע מהתוצאות השליליות של הויסות מבלי להנות מיתרונותיו" (ההדגשה שלי - ד' ל').