המשך בחלק ב' ניתן היום, ח' באדר תשנ"ו (28.2.1996).
חלק ב'
כן, סברה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה כי במסגרת ההליך הפלילי על בית-המשפט להכריע בשאלת חפותם או אשמתם של האנשים העומדים לדין לפניו וכי טענות כגון מניעות, הגנה מן הצדק ומעורבות רשויות השלטון, כמוהן כקריאה לבית-המשפט לראות את תמונת האירועים נושא האישום בצורתם המורכבת ובראייה רחבה יותר מאשר בדיקת יסודות העבירה והאם התקיימו לגבי כל אחד מן הנאשמים.
--- סוף עמוד 352 ---
השגת המערערים וגירסתם המנומקת
153. המערערים משיגים על מסקנת השופטת המלומדת הדוחה את הטיעון המקדמי ועל ההנמקה שביסודה. חוזרים הסניגורים על טענותיהם המקדמיות ומנמקים את ביקורתם של החלטת השופטת בהרחבה כדלהלן:
(א) בעניין גנור [1] קיבל השופט ברק את הנחת העבודה של ועדת בייסקי שלפיה הבנקים הטילו "מסך חשאיות" על פעילות הוויסות ולפיה הוסתר הוויסות מן הרשויות, ואכן הדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק אינו תחליף לבירור בערכאה הדיונית ואינו הפורום המתאים להבאת מכלול הראיות לעניין זה (יצוין כי במהלך הדיון לפנינו מקובל היה גם על התביעה שלא נכון הוא לראות מעשה-בית-דין בפסיקת בית-משפט זה בעניין גנור [1], והיה על הדרגה הראשונה לבחון את העובדות ולקבוע מימצאים על-פי החומר שלפניה, אם הוא תואם למימצאי ועדת בייסקי או עניין גנור [1] ואם לאו.
(ב) הרשויות השלטוניות אינן כ"בובה גדועת פרקים או מריונטה המיטלטלת בין פחד ויאוש ליד הענקים האלה – הבנקים". למעשה, היו רשויות השלטון מודעות לוויסות, השלימו עם קיומו, עודדו אותו, שיתפו פעולה עם הבנקים ביישום מדיניות הוויסות, ואף סייעו סיוע פעיל כספי וחקיקתי להתמיד בוויסות עד לגיבוש פתרון כולל ומוסכם במסגרת מדיניות כלכלית חדשה. פעולה זו של הרשויות משתיקה או מונעת, לטענתם, קיומו של הליך פלילי כנגד המערערים, הן בהסתמך על עקרונות חוקתיים של הליך ראוי והן מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט להפעיל הגנה מן הצדק המיוסדת על מושכלות סדר הדין הפלילי עצמו.
(ג) בהסתמך על חוֿק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והפרשנות שניתנה לו בפסיקת בית-המשפט הזה באשר לזכותו של הפרט, מתחייבת הפרשנות כי המונח "כבוד האדם"
לוכד בגדרו גם את הדרישה ל"הליך ראוי "DUE PROCESS". בהתאם לשיטת המשפט האמריקנית, "התנהגות בלתי נסבלת" של הרשויות – "OUTRAGEOUS CONDUCT" פוגעת בדרישה להליך ראוי ויוצרת בסיס עצמאי להשתק שיפוטי ולהעמדת ההליך הפלילי.