דוקטרינה זו אינה עוסקת במצב דעתו של העבריין ואין היא בודקת את נכונותו לבצע את העבירה, אלא מצהירה כי האופן שבו יצרה הרשות את הסיטואציה העבריינית לא מאפשר דיון בתיק הפלילי.
לביסוס טענתם זו מפנים המערערים, בין היתר, לאסמכתאות אלה: UNITED STATES V TWIGG (1978) [86] ;COM V. MATHEWS (1985) [87] ;STATE V. PETERKIN. KELLY V. STATE (1992) [89] ;[88] (1988) יצוין כבר כאן לשם ההבחנה כי במקרים אלה הייתה המדינה
--- סוף עמוד 353 ---
מעורבת ואפילו יוזמת של מעשים בלתי חוקיים של ייצור סמים, הספקתם והפצתם לצורך תפיסת עבריינים. נקבע שמעשי הרשות פוגעים בזכותו של הנאשם להליך ראוי.וראה: . U. S. V. TALLMADGE (1987) [90]; U. S. V. CLEGG (1988) [91] דעת הרוב קיבלה את הטענה כי המדינה מושתקת מלהעמיד לדין אדם אשר קיבל מטעם פקיד הרשות ייעוץ או הנחיה שלפיהם פעולת הנאשם לגיטימית.
עניינו של ענף משפטי זה בסיוע ישיר או עקיף של הרשות למעשה העבריינות. במסגרת טיעון זה תיארה הסניגוריה בהרחבה את הסיוע שניתן לוויסות מצד הרשויות, המגיע לדידם כדי "התנהגות בלתי נסבלת" ולפיכך מחייב העמדת ההליך הפלילי. בקליפת אגוז טענת הסניגוריה היא כי סיוע הרשויות התגלם בפעולות אלה: בחקיקת חוק למימון מבצע שלום הגליל, שהקנה לשר המשפטים סמכות לפטור מן ההיטל ניירות ערך בנקאיים לצורכי ויסות, במתן אישורים להנפקות הבנקים שהיוו "אנטי תמריץ" להפסקת הוויסות ושלאוצר היה אינטרס כספי ישיר בהן, בהשגת הבנה מפורשת שאם הבנקים ייקלעו לקשיים בהמשך הוויסות הם יזכו לגיבוי ממשרד האוצר, ולבסוף בסיוע בפועל של הרשויות בדרך של העמדת אשראי והענקת מימון זול לצורכי הוויסות.
(ד) תשומת הלב מופנית לכך כי בנק ישראל הוא עצמו עסק בוויסות, והכוונה היא שוויסת את איגרות החוב הממשלתיות באותו אופן, תוך שימוש בלידרים וייזום עליות שערים. פעולה של הרשות הזהה במרכיביה לפעולה הנטענת להיות עבריינית, עשויה להוביל להשתק שיפוטי (ראה: [POE V. ULMAN (1961) [92 וראה ע"פ 544/78 אחים א.מ.ש. בכור להשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל [11] .
(ה) יתרה מזו, על-פי תורת ה-"ENTRAPMENT BY ESTOPPEL" האמריקנית הסתמכות הנאשם על התבטאויות ציבוריות של הרשות עשויה במצבים מסוימים לחסום את ההליך הפלילי. ולענייננו ניתן להבין למשל מדבריו של שר האוצר: "אנחנו עומדים מאחורי הבנקים והבנקים עומדים מאחורי ניירות ערך אחרים שהם הגרעין של הבורסה".