--- סוף עמוד 350 ---
מכירה המונית של מניות הבנקים על ידי הציבור, כי הציבור חדל להאמין בויסות. יכולנו לחכות עד שהיתה נוצרת ירידה חדה במניות הבנקים, אך אי אפשר לדעת היכן היתה נעצרת. כאשר נוכחנו שהבנקים לא יוכלו להמשיך, ערנו את המגמה בעוד מועד ולא נתנו למניות הבנקים להוסיף ליפול. זה היה מעשה אחראי מצד הממשלה. במדינות אחרות נותנים למניות ליפול בטענה שהממשלה אינה אחראית לשערה של המניה. אנו סבורים כי הממשלה צריכה לדאוג יחד עם הבנק המרכזי והמפקח על הבנקים לחוסנה של המערכת הבנקאית. אלה היו הודעותי וקיימתי אותם בעזרת הממשלה. מעולם לא ניתנה ערבות לשערה של מניה מסוימת ואילו היתה ניתנת ערבות כזו היה זה מעשה בלתי אחראי" (ההדגשה שלי - ד' ל').בדיון שהתפתח באותה ישיבה נאמרו דברים על-ידי חברי-כנסת, שפה ושם הכו על חטא על כך שלא גילו תקיפות ובקרה ראויות בעבר, אולם ראוי להפנות לדבריו הכנים של חבר הכנסת אמוראי שהתבטא לאמור:"... נאמנים פצעי אוהב - מה שקרה השבוע למשק, הוא התינוק של כולנו".ועוד:"... אסור היה להגיע למצב בו יוטל סימן שאלה על מערכת הבנקאות מפני שיש קשר גורדי בין מניות הבנקים לבין האימון במערכת הבנקאות. ישנה גם בעיה של שמירת האמינות כלפי חוץ, כדי לגייס סכום של שני מיליארד דולר כל שנה ממקורות חיצוניים"..149אסיים את הציטוט מתוך ישיבת ועדת הכספים בקטע הפיקנטי הבא שיש בו כדי לשקף את האווירה, את המציאות ואת האדישות מצב מצד הממשלה והרשויות. אומר מר דרורי:"יש לי הערה: חבר הכנסת רון אמר כי הבנקים ויסתו את מניותיהם בעידוד הממשלה. זה נעשה אולי בידיעת הממשלה אך לא בעידודה".מעיר על כך חבר הכנסת כהן-אורגד לאמור:"כאשר בשכונה שלי מעשנים סמים במשך שנים ואני השריף שיודע על כך, ואפילו מסדר חניה לאלה שבאים לקנות סמים - אני לא יכול לומר שזה נעשה ללא עידודי".מסיים את הקטע הזה שבוויכוח הנגיד מנדלבאום ואומר:"זה לא היה בגדר סוד, זה נכתב גם בתשקיפי הבנקים"..150ראיתי לסקור את העובדות בהרחבה לפי סדר התרחשויות כרונולוגי בנוסף להתייחסות לקביעות עובדתיות שבהכרעת הדין, שכן, כפי שראיתי לציין בתחילת דבריי, לא נוכל להבין את התופעה העגומה במלוא עומקה ולהתייחס נכונה למעורבות של
--- סוף עמוד 351 ---
הבנקים מצד אחד ושל הרשויות מצד שני ביצירת התהליך של הוויסות, טיפוחו וקידומו במרוצת השנים, אם לא נעמיק חקר בראיות ואם לא נבחן את כתב האישום ואת התופעה כולה בראייה תלת-ממדית, חודרנית ואובייקטיבית. אכן יכולנו לעשות זאת בעזרתם המצוינת של עורכי הדין המלומדים, שטענו לפנינו בלמדנות רבה והעמידו לרשותנו את משקפי הראייה התלת-ממדיים.הגנה מן הצדק.151מעורבותן של הרשויות השלטוניות במעשה הוויסות עולה ומסתברת מתוך הסקירה המפורטת של העובדות לעיל. על רקע זה משמיעה הסניגוריה טענה מקדמית גורפת שיש לבחון אותה מהיבטים שונים והיא - שלא היה זה מן הראוי לקיים את ההליך הפלילי, ומכל מקום משהתקיים, יש לבטלו מטעמים של הגנה מן הצדק. בחינת מידת המעורבות של הרשויות והשפעתה על תופעת הוויסות ותוצאותיה הקשות שזורה ועוברת כחוט השני לכל אורך הדיון לפנינו, והיא במוקד הטיעון המקדמי. התיזה הבסיסית בטיעון זה היא כי, מבחינה עובדתית, מעורבות הרשויות בתהליך הוויסות, בין בהתנהגות ובין במחדל, בין באופן אקטיבי ובין באופן פאסיבי, הייתה כה עמוקה, עד שניתן לומר כי בלעדיה לא היה הוויסות האמור יכול להתקיים. אם זו המציאות, כי אז, על-פי התיאוריה המשפטית המוצגת על-ידי הסניגוריה כמדיניות שיפוטית הרווחת והמוכרת בנסיבות כאלה, עומדת למערערים הגנה מן הצדק השוללת קיומו של הליך פלילי כנגדם, אם מטעם של "השתק פלילי", אם בשל שיקולים של צדק, ואם בשל העמדת המערערים ב"סיכון כפול".152. טענות אלה הושמעו בהרחבה רבה גם לפני הדרגה הראשונה, אך נדחו. השופטת המלומדת קבעה בפסק-דינה (ראה שער שישי: טענות נוספות) כי בשאלה האם ראוי להעמיד את הנאשמים לדין ישנו, למעשה, מעשה-בית-דין בפסק-דינו של בית המשפט העליון בעניין גנור [1] , שבעקבותיו הגיש היועץ המשפטי לממשלה את כתב האישום נושא פרשה זו. בית המשפט הגבוה לצדק נדרש לשאלת מעורבות הרשויות השלטוניות במעשה הוויסות, וקבע בפסק-דינו כי אין כל אפשרות להעמיד ברמת אחריות שווה את מי שלא מנע את התופעה ואת מי שיצר אותה וגרם להתרחשותה, וכי מעורבותן של הרשויות בתהליך הוויסות הצטמצמה לידיעת התופעה בכללותה, אך לא הגיעה כדי ידיעת העבירות הפליליות שבוצעו, הלכה למעשה. ובלשונו של השופט ברק בפסק-דינו:"בהתייחסה לטענת הבנקים והבנקאים, כי רשויות השלטון ידעו על תהליך הוויסות, ציינה הוועדה, (ועדת בייסקי - ד' ל') בין השאר, כי 'מסך החשאיות שהטילו הבנקים על פעילות הויסות שלהם, מנע ידיעה והבנה מלאה של כל הקשור והכרוך בתהליך הויסות' (שם, בעמ' 223). על-כן, אין בידיעת הציבור ורשויות השלטון על דבר תופעת הוויסות בכללה כדי להוות שיקול בעל משקל ניכר, ואין בה כדי להקטין את משקלם של השיקולים, המצביעים על עניינו של הציבור בהגשת האישומים הפליליים" (שם, בעמ' 519).