--- סוף עמוד 348 ---
היו צריכים להתמודד עם הבעיה עוד כשנוצרה, בשנת 1979ואולי קודם לכן בשנת .1976הבנקים התחיל באופן מלאכותי לווסת את המניות שלהם ולתת תשואה שמעבר לסיכון, דבר זה גרם לתופעות שליליות וצריך היה להתמודד עם אותן תופעות. השר ראה להדגיש שהמשבר הוא במניות הבנקים ולא בבנקים עצמם. הבעיה הייתה הרבה יותר חמורה אלמלא באו הרשויות באיזו תכנית רשת. לסברתו, כל פעולת הוויסות לא הייתה הגיונית, ובסופו של דבר הייתה מגיעה לכלל הפסקה, שהרי היה מגיע הרגע שבו הבנקים לא היו יכולים עוד להתמיד בוויסות ללא סיוע הרשויות, ולכן ביקשו את הסיוע הזה. לקראת סיום הדיון אמר שר האוצר בתשובה לשאלות השרים:"... הם נתבקשו לרסן את הויסות אחרת היה יותר גרוע. הם לא נתבקשו להפיל את ערך מניותיהם. זה ברור יש הבדל בין ריסון ויסות מניותיהם לבין הפלת ערך מניותיהם. הייתי נוהג בחוסר אחריות כשר אוצר אילו הייתי מבקש מהבנקים להפיל את ערך מניותיהם. לא הייתי מעיז לעשות זאת ... עכשיו יש ענין של דיון כלכלי כמסגרת כוללת ... אני רוצה לומר לממשלה שאיני מתנגד ...".ועוד קודם לכן הסביר השר את גישתו שאי-אפשר שבעיות משפטיות יעמדו מעל בעיות היסוד של הממשלה. צריך להתאים את הפתרון למה שהממשלה רוצה.מנכ"ל האוצר סדן משיב לשאלות ומסביר שאין בכוונת האוצר להבא להלאמת הבנקים, לא מתעוררת בעיה אידיאולוגית, אלא פשוט בעיה פרגמטית. וכך הוא אומר בהמשך:"הבנקים שלנו הם מקור ההלוואות של מדינת ישראל. הם לווים בחו"ל וכוחם נובע מהעובדה שהם אינם ממשלתיים".זו התמונה שהוא ביקש להציג. ואילו הנגיד מנדלבאום משיב לשאלת השר שרון: אם רוצים לנצל את ההזדמנות הזו בשביל לבטל את הוויסות, הרי זה בדיוק המצב, ומוסיף ואומר:"אנחנו מחכים כבר שנה וחצי לפיחות ולהזדמנות כזו".לשאלת ראש הממשלה שמיר - האם נכונה הטענה שמערכת הבנקאות תתמוטט אם לא ייעשה דבר בעניין מניות הבנקים - השיב הנגיד, מר מנדלבאום, לאמור:"אני לא חושב שמערכת הבנקאות תתמוטט. המניות של הבנקים שבידי הציבור מזרימים דולרים ואחרי הפיחות יפסידו רק שש מאות וחמישים מיליון דולר, ובגלל שש מאות וחמישים מיליון דולר אלה מערכת הבנקים לא תתמוטט".לשאלת השר קורפו אם היה זה טוב יותר לו היו מפסיקים את הוויסות חצי שנה קודם לכן, משיב הנגיד מנדלבאום:
--- סוף עמוד 349 ---
"לא בטוח. הדרך הטובה ביותר להפסיק את הויסות היא בזמן שהממשלה עושה פיחות. יש לנו מודלים של מחלקת המחקר שמראים שזוהי ההזדמנות לצאת מהויסות".ועוד מוסיף הנגיד ואומר:"היה חשש לנסות לרדת מויסות, שידענו כל הזמן שהוא נורא ואיום, כי חששנו שאם יופסק, שעה אחרי זה תהיה מפולת".כשנתבקש מר מנדלבאום לסכם את הצעתו, ראה הנגיד להשיב לדברי השר פת ולומר:"חוסר אימון במעמדם של הבנקים יוצר בעיה גם בשביל בנק ישראל וגם בשביל הממשלה. זה יוצר בעיה כיוון שאם הבנקים הם חזקים, הם חזקים גם כלפי הממשלה וגם כלפי בנק ישראל. העובדה שמערכת הבנקאות שלנו חזקה, בהחלט מחזקת את המדינה גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. ברור שהיום במערכת המוניטרית הכוללת, עם החוב החיצוני הגדל של מדינת ישראל, לא הייתי אומר שיש לנו מערכת פיננסית חזקה בעולם. אבל השמירה על מערכת הבנקאות שלנו חשובה מאוד כדי לשמור על איתנותה של מדינת ישראל מבחינה פיננסית גם כלפי חוץ, וכדי לאפשר למדינה להתגבר על הקשיים גם לפנים וגם בחוץ . .. לכן אני אומר שצריך לנהוג בזהירות רבה כאשר מישהו אומר, שהבנקים אחראים והם צריכים לשלם את המחיר"..148בישיבת הממשלה מיום 9.10.83הצהיר שר האוצר כי כדי להבטיח את התחייבות הבנקים לבעלי מניותיהם (במסגרת ההסדר המוצע) יינתן גיבוי ממלכתי ככל שיידרש, ומיד בהמשך נאמר כדבר הזה:"דוברת משרד האוצר אמרה כי שר האוצר רואה בפעולה זו מימוש של התחייבותו הציבורית לעמוד מאחורי הבנקים המסחריים כדי להגן על הציבור".כמסתבר, הודעה זו מטעם האוצר לא פורסמה, כיוון שקדם לה פירסום של הבנקים עצמם. אולם הדברים לא נסתרו על-ידי מר ארידור, אלא נהפוך הוא, אפשר להבין כי אכן כך הדבר גם מתוך דבריו בישיבת ועדת הכספים של הכנסת מיום .11.10.83באותה ישיבה חושף שר האוצר לפני הוועדה וגם מתאר את המדיניות העומדת מאחורי החלטת הממשלה שהיא בשלושה נושאים: הפיחות, הסובסידיות ומניות הבנקים. לדבריו, זוהי תכנית כוללת שמשרד האוצר טרח בגיבושה במשך חצי שנה בתיאום בין משרדו לבנק ישראל, ובעזרת הפרופסורים איתן ברגלס ופנחס זוסמן. זוהי רפורמה חיונית והכרחית. בהתייחסותו למניות הבנקים חזר על דברים שצוטטו כבר מתוך התבטאויות קודמות שלו על הוויסות, שהיה קיים מאז שנת 1972, על חומרת התופעה והקושי להתגבר עליה. וכך אמר בין היתר:"אני שמח שעלה בידנו הלילה לבטל את הויסות. לביטול הויסות קדמה