עם זאת, איני סבור כי יש לחייב את הזכיינים לשלם לרשת את מלוא הסכומים כפי שצוינו בחוות דעתו של אבנר גפני. לאור קביעותיי לעיל, בדבר ביטול מנגנון ההיפרדות וסעיפי אי התחרות הקבועים בהסכמים, התייחסות גפני בחוות דעתו לחוזים בעלי אופי חריג, אינה נכונה.
כך, הנחת היסוד שלו כי עבור הזכיין ברנע (סניף פלורנטין), החתום על הסכם המתחדש מדי חודש, יש לחשב הפסד דמי זיכיון בגין תקופה של שנתיים בהתאם לתקופת אי התחרות, הרי משבוטל הסעיף האוסר תחרות, יש לערוך את החישוב לגבי היתרה של חודש אחד בלבד.
כך גם לגבי סניפו של ברנע ברמת גן – לפי ההסכם, הוא רשאי לסיים את ההתקשרות בהתראה של 50 יום, לכן יש לחשב את ההפסד לפי תקופה זו, מבלי להתחשב בכך שלא פעל לפי מנגנון ההפרדות, היות ומנגנון זה בוטל, כאמור.
כמו כן, אני סבור כי יש להפחית מסכום הפיצויים בגין דמי הזיכיון, שיעור של 50% על פי הערכה ואומדנה, לנוכח העובדה שלא הוכח בוודאות כי מחזורי העבר של החנויות היו נשארים בעינם עד לתום תקופת הזיכיון (למשל עקב ירידות כלליות של מכירות בחנויות, העדפת קניה דרך האינטרנט וכד') ולנוכח העובדה שהרשת לא עמדה בנטל הקטנת הנזק הקבוע בסעיף 14(א) לחוק התרופות, היות ולא הוכח בפניי, כי הרשת פעלה לצמצום הנזקים הנטענים, לרבות על ידי התקשרות חלופית עם זכיינים חדשים בסמוך לאחר ביטול ההסכמים או עוד קודם לכן, משהחל המשא ומתן בין הצדדים בניסיון לפתור את הסכסוך (לכל המאוחר בראשית שנת 2013). כל שציין גור בהקשר זה בתצהירו (סעיף 12) היה כי: "לאחר שהנתבעים שכנגד עזבו שלא כדין... על מנת למזער את ההפסדים ועל מנת לשמור על כוחה של הרשת... נאלצתי לפתוח סניפים נוספים במהירות, תחילה בהתפעלה של הרשת, ולמצוא זכיינים חדשים במהירות. מהלך שהוא יקר כאשר נעשה בחופזה וכרוך בהוצאות מוגדלות.", אולם, הוא לא הציג ראיות / אסמכתאות מתאימות לכך וכן ביחס לשאלה האם פתיחת הסניפים החדשים (שהתאפשרה באותם האזורים בהם נסגרו חנויות הזכיינים) לא יצרה הכנסה נוספת, שלא הייתה לו, אם חוזי הזכיינות היו נמשכים.
47. הפסד רווחי ספק – לטענת הנתבעים, כחלק מההסדר בין הצדדים, הרשת ביצעה משא ומתן מול ספקים ומכרה את הסחורה לזכיינים. כיוון שהזכיינים אינם זכייני הרשת יותר, הרשת מפסידה רווחים אלו מול הספקים. לאור תקופות הסכמי הזיכיון ועל בסיס הרווח הגולמי ממחזורי המכירה לזכיינים, הרשת העריכה את הנזק בשיעור של 1,243,428.28 ₪.
יש לדחות דרישה זו. הרשת לא הוכיחה כי עצם ביטול החוזה על ידי הזכיינים, הוא שגרם לה להפסד הנטען ובכלל זה, לא הוכיחה קשר סיבתי בין ביטול הסכמי הזכיינות לבין הנזק הנטען.