33. אין מחלוקת כי בענייננו הועברו אל התובע הודעות דואר אלקטרוני אליהן צורף אותו הסכם אשר כולל, בין היתר, גם תניית שיפוט זר אשר מכפיפה את הצדדים להתדיין בהולנד על פי הדין ההולנדי בהינתן מקרה שבו יתגלע ביניהם סכסוך עתידי.
34. ודוק, ניסיונו של התובע לבדל את עצמו מתנאי ההסכם באמצעות התייחסות לתכתובות המייל אשר הועברו אליו כהצעות מחיר אותן נדרש להעביר כמתווך אל לקוחות הנתבעת בישראל, חוטאות למציאות, וזאת מאחר ותוכנן של ההתכתבויות מלמד בפירוש על כך שמר יבלונקה נדרש לעיין בהוראות ההסכם כחלק בלתי נפרד מתפקידו כסוכן הנתבעת בארץ, ומשכך חזקה עליו שבעצם קבלת הודעת מבלי שמחה על תוכנו כי קיבל עליו את מלוא תנאיו וזאת גם אם לא חתם עליו כאות לקבלת תנאיו (לעניין תוקפה של תניית בוררות על פי הדין הזר לאחר שנשלח בדואר אלקטרוני ולאור התנהגות הצדדים לאחר שליחתו (ראה גם : רע"א אלבקס וידאו בע"מ נ' 141/11 TYCO BUILDING SERVICES PTE LTD [פורסם בנבו] מיום 17.2.2011).
35. בניגוד לנטען בתגובת התובע אין מדובר בתכתובת דוא"ל אשר עסקה במתן הצעות מחיר ללקוחות הנתבעת תוך הסתייעות במר יבלונקה כמתווך בלבד, אלא כהפניה של ממש אל חוזה משלים המעגן בחובו תנאים אשר לא הוסדרו במסגרת החוזה המוסכם בעל פה משנת 2002 לרבות תחולת הדין הרלוונטי ומקום ההתדיינות בהינתן מקרי מחלוקת (לעניין הפנייה לחוזה אחר ראה : רע"א 6489/09 אמנון מדובר נ' קרן קיימת לישראל ואח' [פורסם בנבו] מיום 18.1.2011) קל וחומר משמר יבלונקה עצמו השיג בהתכתבות נוספת מיום 26.2.2015 על תנאי העמלה (ראה : הודעת התובע מיום 30.3.2018).
36. זאת ועוד, בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 25.2.2015, אותה שלחה הנתבעת אל מר יבלונקה לאור פניית רשויות המס הישראלי, השיבה הנתבעת למר יבלונקה במענה לפנייתו ביחס לפנייתו מיום 12.2.2015 כי עד לאותו מועד לא נחתם כל הסכם רשמי בינה לבין התובע ולכן שלחה אליו את תנאי ההסכם הכללי נשוא ענייננו (ראה : הנספחים להודעת התובע מיום 30.3.2018).
37. לפיכך, לאור דרישת רשויות המס בישראל לבחון את תנאי ההסכם אשר נחתם בין הצדדים ולאור תשובת הנתבעת הרי שיש לזקוף לחובת התובע את הימנעותו מלעגן את ההסכמות היסודיות אליהן הגיע עם הנתבעת החל מתחילת ההתקשרות החוזית עם הנתבעת ולכל הפחות לאחר חודש פברואר 2015.
38. באשר לטענת התובע בתגובתו כי מדובר בתניית שיפוט זר אשר נכללת במסגרת הסכם אחיד וככזו דינה להתבטל בשל היותה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הרי שבמקרה דנן מדובר בלקוח עסקי-מסחרי ולא בלקוח צרכני. נוכח העובדה שתכליתו של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 היא לאזן את חוסר השוויון שבין הספק והלקוח הרי שאך ורק תנאי בחוזה אחיד המגן על האינטרסים של הספק מעבר למה שנתפס כראוי בחברה הישראלית ייחשב למקפח (לעניין ההבדל שבין חוזה אחיד עם ספק ועם לקוח ראה : רע"א 5860/16 FACEBOOK INC ו אח' נ' אוהד בן חמו [פורסם בנבו] מיום 31.5.2018).