החלטה
1. בפניי בקשה מטעם הנתבעת למתן החלטה ולפיה על התובענה להתברר בבית המשפט המוסמך בעיר האג שבמדינת הולנד ולמחיקת בקשתו של התובע למתן צו היתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
רקע עובדתי :
2. התובע הינו קיבוץ שיתופי הרשום כדין כאגודה שיתופית חקלאית. הנתבעת הינה חברה הולנדית המתמחה בייצור מערכי מיון של פירות וירקות לבתי אריזה.
3. מר אלי יבלונקה, שהינו חבר הקיבוץ, הועסק עד לשנת 2002 כעובד שכיר במסגרת חברת "שרון שינוע ואספקה טכנית בע"מ", אשר הייתה סוכנת המכירות הקודמת של הנתבעת במדינת ישראל. במסגרת תפקידו באותה עת היה מר יבלונקה אמון על מתן תמיכה טכנית להתקנת ולתחזוקת מערכי האריזה אותן שיווקה הנתבעת בארץ.
4. בשנת 2002, עם תום תקופת ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת "שרון שינוע ואספקה טכנית בע"מ", הגיע ארצה מספר פעמים נציג הנתבעת ששמו יאן טאקס על מנת לאתר לחברה סוכן מכירות חדש. לטענת הקיבוץ, במהלך אותן פגישות התקשרו הצדדים בהסכם שמכוחו הוסמך מר יבלונקה לשמש כנציג הטכני וכסוכן המשווק הבלעדי של הנתבעת בארץ תמורת עמלת סוכן בשיעור של כ – 10% הועברת לסוכן לאחר שהנתבעת מקבלת את מלוא התשלום מהלקוח (ראה : נספח ג' לכתב התביעה).
5. במהלך חודש אפריל 2016 הודיעה הנתבעת בכתב למר יבלונקה על החלטתה לסיים את ההתקשרות עימו ולהחליפו בסוכן אחר בשם אייל אוהד אשר אף מונה לשמש כיבואן הבלעדי של חלקי החילוף למערכי האריזה של הנתבעת.
6. בתאריך 8.3.2018 הגיש התובע לבית משפט זה תובענה כספית כנגד הנתבעת ע"ס של 517,509 ₪ מכח הוראות חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב – 2012 וכן גם בשל מספר עילות חוזיות נוספות. מאחר ומדובר בחברה זרה הגיש התובע לבית המשפט בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם להוראת סעיף 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
7. בתאריך 18.3.2018 קבע בית המשפט כי מעיון במכתב ביטול הסכם ההתקשרות של הנתבעת עם התובע מיום 22.4.2016 עולה כי קיים הסכם התקשרות כללי אשר לא נזכר בכתב התביעה ובמסגרת הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום ולפיו הפורום הנאות לדון בסכסוכים הנובעים מההסכם הינו הדין הזר ומשכך הורה ביהמ"ש לתובע לצרף העתק ממסמך זה לעיונו של בית המשפט.
8. לאחר קבלת החלטת ביהמ"ש צירף התובע תצהיר מטעמו של מר יבלונקה בו טען כי לא היה מודע לאותה תניה אליה התייחס ביהמ"ש בהחלטתו הקודמת מאחר ואותה תניה הודפסה באותיות של "טל ומטר". בנוסף לכך ציין מר יבלונקה בתצהירו כי לכל אורך תקופת ההתקשרות עם הנתבעת לא טרחה הנתבעת להתייחס לאותם תנאים אשר נזכרו במסגרת הודעת סיום ההתקשרות.
9. עוד צוין במסגרת הודעת/תגובת התובע כי נעשתה פנייה מטעמו אל לשכת המסחר ההולנדית על מנת לקבל העתק של תנאי ההסכם וכי נענה בתשובה שאין באפשרותם לשלוח את תנאיו הכלליים של ההסכם למדינת ישראל.
10. מר יבלונקה הוסיף וציין בתצהירו כי לאחר שרשויות המכס הישראלי דרשו ממנו להמציא הסכם בכתב אשר מעיד על זכותו של התובע לקבלת הנחה על מחירי החלפים אשר נרכשו על ידו בעבור הלקוחות הישראליים הוא פנה אל הנתבעת וזו השיבה לו כי אין בידה הסכם רשמי עם התובע ולכן העבירה לידיו הסכם ייצוג סטנדרטי אשר כולל בחובו, בין היתר, גם תניית שיפוט זר אשר מקנה למערכת המשפט ההולנדית סמכות לדון במחלוקות אשר נובעות מההסכם הגם שמדובר בהסכם בלתי מחייב שלא נחתם מעולם בין הצדדים ואשר הצדדים לא פעלו על פי הוראותיו.
11. לאחר קבלת הודעת/תגובת התובע להחלטת ביהמ"ש קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 11.4.2018 כי בשים לב לכך שמדובר במקרה ייחודי ולפיו סוכן ישראלי של חברה זרה טוען כי נכרת עמה הסכם בעל פה שעה שקיימים מסמכים מטעם החברה המלמדים לכאורה על קיומה של תניית שיפוט זר הורה ביהמ"ש לתובע להמציא למשרדי הנתבעת שבהולנד את כתב התביעה, את הבקשה למתן היתר המצאה וכן גם את החלטות ביהמ"ש כשהן מתורגמות לשפה האנגלית.
12. במענה לטענות התובע ציינה הנתבעת כי ההסכם אשר נכרת בין הצדדים בשנת 2002 אכן נעשה בעל פה, ברם הסכם ספציפי זה וכן גם יתר ההסכמים אשר נכרתים בין הנתבעת לבין לקוחותיה וסוכניה, חלים בנוסף לתנאי ההסכם הכללי אשר מחייב אותם להתדיין עם הנתבעת בבתי המשפט בהולנד בהתאם לדין ההולנדי.
13. לטענת הנתבעת, תנאי ההסכם הכללי נשלחו אל התובע במספר הזדמנויות ובכלל זאת גם במסגרת הודעת דואר אלקטרוני מיום 12.4.2011 והתכתבות נוספת עמו מיום 14.2.2012 שבמסגרתן התבקש לבדוק מספר נתונים בקשר להזמנות של לקוחות אצל המשיבה ומכאן חזקה עליו שהיה מודע לתנאי ההסכם הכללי. עוד ובנוסף, טוענת הנתבעת כי גם באותה התכתבות ספציפית מחודש פברואר 2015, בה ביקשה הנתבעת לעגן בכתב את תנאי ההסכם אשר נכרתו בשנת 2002 בעל פה, וכן גם במסגרת התכתבויות נוספות החל מאותו מועד ואילך לא הובעה כל התנגדות מצד התובע להחלת תנאי ההסכם הכללי של הנתבעת.
14. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי תנאי ההסכם הכללי חלים בינה לבין כלל לקוחותיה, וכי אין לקבל את טענתו של התובע ולפיה לא היה מודע לאותם תנאים כלליים, מאחר והתנאים הללו נשלחו אליו באמצעות מכתבי דואר ובנוסף לכך גם באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני, ולכן כל עוד התובע נמנע מלמחות על תחולתם הרי שסמכות השיפוט לדון בתובענה מסורה לבית המשפט הרלוונטי בעיר האג שבהולנד.
15. בנוסף לכך, מציינת הנתבעת כי גם על פי מבחן מירב הזיקות ניתן להסיק בבירור כי לבית המשפט בהאג מסורות עיקר הזיקות לסכסוך נשוא מחלוקת זאת, מאחר ומדובר במוצרים אשר מיוצרים בהולנד ונשלחים מהולנד לישראל, וכי בתי המשפט בהולנד אינם מאפשרים אכיפה של פסקי דין זרים בהינתן מקרים שבהם נכללת תניית שיפוט זר לטובת בתי המשפט בעיר האג ומשום שאין לנתבעת נכסים במדינת ישראל.
16. עוד מדגישה הנתבעת כי משרדיה, רכושה ונכסיה נמצאים בהולנד ולכן אין די בכך שהתובע פועל במדינת ישראל בכדי לראות במדינת ישראל כמי שמקיימת את מבחן ה"פורום הנאות", מה גם שאף בהנחה והתובענה תתברר בארץ ותתקבל בסופו של יום הרי שאכיפת פסה"ד תהא כמעט בלתי אפשרית.
17. כמו כן, מציינת הנתבעת כי האינטרס הציבורי מחייב שסכסוך בין חברה בינלאומית לבין סוכן במדינה זרה יתברר במקום בו נמצאים משרדיה הראשיים של החברה, שכן כל קביעה אחרת זולת הכרה בסמכותו של בית המשפט ההולנדי לדון בתובענה, תרחיק משקיעים פוטנציאליים וחברות בינלאומיות מלהשקיע כספים במדינת ישראל, וכי בין מדינת ישראל לבין הולנד לא קיים הסכם אכיפה הדדי של פסקי דין ולכן אין תוחלת ממשית בקיומו של הליך משפטי בבית משפט ישראלי.
18. במענה לטענות הללו מציין התובע כי מדובר בהסכם אשר לא נחתם מעולם הלכה למעשה, ולכן תניית השיפוט השנויה במחלוקת אינה רלוונטית לענייננו, מה גם שהתובע לא היה מעולם לקוח של הנתבעת ולא רכש ממנה מוצרים, למעט חלקי חילוף שנקנו לצורך מתן שירות טכני ללקוחותיה.
19. אליבא דעמדת התובע, המכתבים אליהם מפנה הנתבעת אינם מסמכים משפטיים מחייבים אלא תכתובות טכניות בעניינים אשר קשורים להתנהלות השוטפת, ולכן אין לומר שמדובר בהסכם משפטי מחייב מה גם שאותו מסמך משנת 2015 מתייחס לאירוע אשר קשור לתקלה אשר אירעה במכס, ולכן אין לראות בכך כהסדר מחייב.
20. אשר לתניית השיפוט הזר מבהיר התובע כי על פי פסיקת ביהמ"ש העליון יש לפרש תניית שיפוט זר באופן דווקני וכי אין די בהפניה סטנדרטית אשר כלולה בשולי מכתבי הנתבעת בכדי להחיל את תניית השיפוט על הצדדים.
21. באשר למבחן הפורום הנאות מדגיש התובע כי מעולם לא הסכים במפורש או במשתמע לקיים התדיינות משפטית עם הנתבעת אך ורק בבית המשפט הרלוונטי בהאג, וכי בניגוד לטענת הנתבעת הרי האינטרס הציבורי הוא להבטיח שאזרחי ישראל אשר מקיימים קשרים עסקיים עם חברות זרות יוכלו להבטיח את זכויותיהם באמצעות הגשת תביעותיהם בארץ.
22. כמו כן, טוען התובע כי הטענה ולפיה לא קיים הסכם אכיפה הדדי בין ישראל לבין הולנד טעון הוכחה בידי מומחה לדין ההולנדי וכי במקרה דנן ניתן להקיש מפסה"ד בעניין ת"א (מחוזי תל-אביב) 543-07-15 תדביק בע"מ נ' AVERY DENNISON BV [פורסם בנבו] מיום 13.2.2017, בכך שבית המשפט הישראלי דחה בקשה לסילוק תובענה על הסף ואפשר לקיים ההתדיינות בארץ חרף קיומה של תניית שיפוט זר שמכוחה התקיים במקביל דיון בבית משפט הולנדי , ולכן אין בעובדה שלא קיימת אמנת אכיפה הדדית בין הולנד לישראל בכדי למנוע בצורה גורפת דיון בבית משפט ישראלי בעניין תביעה כנגד חברה הולנדית.
דיון והכרעה :
23. בהמשך להחלטתי מיום 11.4.2018 ובהינתן העובדה שהנתבעת שלחה תגובה מפורטת מטעמה ומיוצגת על ידי משרד עו"ד ישראלי במסגרת הליך זה הרי שבקשת התובע למתן היתר המצאה לחו"ל מתייתרת ומכאן כל שנותר לקבוע הוא האם יש מקום להורות לנתבעת להגיש כתב הגנה מטעמה, או שמא יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף או לחילופין על עיכוב הליכי התביעה בתיק זה.
24. ככלל, צדדים רשאים להתקשר ביניהם באמצעות הסכם שיפוט זר או תניית שיפוט זר ולקבוע כי בית משפט זר יהיה מוסמך להכריע בסכסוך עתידי ביניהם. עצם קיומה של תניית שיפוט זר אינה מפקיעה בהכרח את סמכותו של בית משפט המשפט הישראלי והשאלה העיקרית הניצבת בפניו הינה האם בעל דין רשאי להשתחרר מהוראת ההסכם שבו נקשר (ראה : רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול נ' בן יעקב [פורסם בנבו] מיום 7.3.2013).
25. יש להבחין בין הסכם המוסיף ערכאת שיפוט זרה לבין הסכם הקובע את הפורום הזר כבעל סמכות שיפוט ייחודית, וזאת מאחר ומטרתה העיקרית של תניית שיפוט ייחודית הינה למנוע מבעלי הדין להיזקק לבית משפט אחר כלשהוא פרט לזה שהוסכם עליו, ולכן, כדי לקבוע האם תניית השיפוט הינה ייחודית או מקבילה, הרי שיש לתור אחרי לשון ההוראה. המקום שבו נוסח התנייה אינו ברור נוטה בית המשפט להיעזר בתכלית ההוראה ובמגמתה תוך התחקות אחר כוונת בעלי הדין להסכם. לעיתים, ניתן להסיק קיומה של תניית שיפוט ייחודית ממטרת ההוראה או מההסכם שבו היא כלולה חרף היעדרו של ניסוח החלטי לעניין הבלעדיות (ראה : אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, הוצאת נבו, מהדורה 12 (2015, עמ' 77 – 78).
26. תניית שיפוט זר, אשר כלולה במסגרת חוזה לאספקת סחורה, מבטאת את רצונו של ספק הסחורה הזר שלא להיגרר לכל הארצות שאליהן הוא משווק את סחורתו ואף מבטאת את רצונו לרכז את כל הסכסוכים במקום התדיינות אחד שהוא מקום מושבו של הספק. רצון זה הינו לגיטימי של המפיץ ואף שאין בכוחה של תניית השיפוט לשלול את סמכותו של בית המשפט בישראל הרי שמדיניותם של בתי המשפט הישראלים הינה לכבד תניות כאלה שכן הן חלק מהסכם בין בעלי הדין ולכן אין בית המשפט נוטל חלק פעיל בהפרת הסכמים, ולכן, מכח עקרון זה אף התקבלה על ידי ביהמ"ש העליון בקשה של יצרן גרמני לעכב הליכים משפטיים בבית משפט ישראלי אותם הגיש מפיץ/סוכן ישראלי של היצרן במדינת ישראל כנגד היצרן (ראה : ע"א 5666/94 סנקרי נ' JULIUS BLUM, פ"ד נ(4),73 ; ע"א 112/83 בן-דב נ' שטלגרובר ושות', פ"ד לט(1), 194).
27. זאת ועוד, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי הוראות הסכם בוררות יכולות לחול אף על מי שאינו חתום עליו ואין אותו צד יכול לבחור לאמץ הוראות מסוימות ולא לאמץ אחרות, וכי גם במקרים שבהם גם בהעדר חתימה על הסכם ניתן להסיק מכללא קיומו של הסכם בוררות ואף להחיל תניית שיפוט זרה בהסכם חרף העדר קיומו של הסכם חתום בין הצדדים ולהורות על עיכוב ההליכים או על בטלותם (ראה : רע"א 4882/96 יעקב (ג'ק) נאסר נ' אדמונד ספרא [פורסם בנבו] מיום 6.3.1997 ; בר"ע (מחוזי י-ם) 528/08 רוני קול נ' שריסט אדריאן ואח' [פורסם בנבו] מיום 30/12/08).
28. למקרא כתב התביעה עולה כי הינו מתבסס בעיקרו על הוראת חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), אשר חוקק בשנת 2012, בעוד שמערכת היחסים שבין הצדדים החלה כבר עשר שנים לפני כן במהלך שנת 2002 טרם כניסתו של חוק זה לתוקף. אשר על כן, יש לבחון כיצד תפסו הצדדים בראייתם הסובייקטיבית את מערכת היחסים החוזית (לכל הפחות עד לשנת 2012) והאם התכוונו להחיל את הוראות הדין הישראלי ואת מערכת השיפוט הישראלית בהינתן מקרי מחלוקת.
29. מתגובת הנתבעת עולה כי טרם כניסת חוק חוזה סוכנות לתוקף נשלחה אל מר יבלונקה בתאריך 12.4.2011 הודעת דואר אלקטרוני אליה צורפו תנאי ההסכם הכללי ביחס לעסקה הנוגעת למושב פארן כאשר במסגרת הודעת המייל התבקש מר יבלונקה לציין האם הינו מסכים להפחתה עמלת הסוכן מ – 8% ל – 7.5% על מנת לסייע לנציג הנתבעת אשר התכתב עימו ששמו JOOP KORVEZEE.
30. עיון במסמך המצורף מלמד כי במסגרת סעיפים מספר 14 ו – 15 לתנאי ההסכם הכלליים כי על ההסכם יחול הדין ההולנדי וכי ככל שיתגלעו מחלוקות הנוגעות להסכם ולתנאיו או אז הן תתבררנה בתי המשפט הרלוונטיים בעיר האג בהולנד, למעט סכסוכים אשר קשורים לרווחי הנתבעת אשר עשויים להתברר בכל בית משפט רלוונטי אחר בהולנד ובכלל זאת במקרים של סכסוכים תלויים ועומדים בבית משפט אחר.
31. למען הסדר הטוב להלן לשון ההסכם הכללי כפי שנוסח במקור בשפה האנגלית :
Article 14 – Applicable law
14.1 the contract between the parties and these general terms and conditions shall be governed exclusively by the laws of the netherlands. The united nations convention …. Shall not be applicable
Article 15 – settlement of disputes
15.1 all disputes that may arrise in connection with the contract or these general terms and conditions, including disputes concerning the existence and validity of the same, shall be settled by the component court of the hague".
15.2 the proceeding paragraph shall only apply for the benefit of the seller. The seller reserves the right, whether or not the case is pending before a court which is component pursuant to the proceeding paragraph to apply to any other component court".
32. בנוסף לכך, צורפה הודעת דוא"ל נוספת מיום 14.2.2012 ממנה עולה כי בתאריך 14.2.2012 הועברה אל מר יבלונקה הודעה נוספת ממר JOOP KORVEZEE במסגרתה ה התבקש לפרט את מועד התשלום להחתים את הלקוח ששמו עופר פדידה כאשר גם הודעת מייל זו צורף אותו הסכם אשר תנאיו פורטו מעלה.