לאור כל האמור לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה ברקאי עבדה 10 ימים בחודש, שהם 46% משרה (לפי חישוב מיטיב שערכה הנתבעת- 21.5/10= 46%).
42. התמורה ששולמה לברקאי עמדה על 4,000 דולר ארה"ב, עד שנת 2010, בתעריף של 4.2 ₪, המשקפים משכורת חודשית של 16,800 ₪ (בגין 10 ימי עבודה בחודש), שהם 1,680 ₪ ליום עבודה.
בשנים 2011 - אפריל 2012 ברקאי השתכרה 4,000 דולר בתעריף 3.8 ₪, כלומר משכורת חודשית של 15,200 ₪, שהם 1,520 ₪ ליום עבודה.
מחודש מאי 2012 ועד ליום 30.11.13 ברקאי השתכרה 3,000 דולר לחודש בתעריף של 3.8 ₪. כלומר 11,400 ₪ בחודש, שהם 1,140 ₪ ליום עבודה.
הפרשי זכויות סוציאליות
43. על יסוד הקביעה שהתובעות היו "עובדות" של הנתבעת, נתבע תשלום של זכויות שונות, כגון חופשה, הבראה, החזר נסיעות, פנסיה ודמי אבטלה. התובעת הציגו תחשיב שערכה חשבת השכר, גב' חנה הראל, שאף העידה בבית הדין. על פי עדותה, הסכומים שנתבעו חושבו על פי המקובל במגזר הפרטי ובצווי הרחבה כלליים החלים במשק, בהתאם למשרה מלאה.
טענתה המרכזית של הנתבעת בעניין זה היא כי התמורה ששולמה לתובעות עולה על השכר שהיה משולם להן כעובדות בתחום התקשורת בישראל (סעיפים 8-9 לתצהיר שניידר), ומשכך דין התביעה להידחות.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על שכמי הנתבעת.
44. בית הדין נדרש לסוגיית קיזוז והשבה במקרה של הכרה בדיעבד של יחסי עובד - מעסיק. בעניין עמיר שנזכר לעיל, נדונה תביעתה של עוזרת במאי אשר התקשרה עם מעסיקתה, חברת החדשות, כנותנת שירותים והוכרה בדיעבד כעובדת. לאור השכר הקבלני ששולם לעובדת, אשר עלה על השכר שהיה משולם לה כעובדת מן המניין וגילם גם תשלום בגין זכויות סוציאליות, נדחתה תביעתה הכספית של העובדת.
בעניין עמיר נדרש בית הדין לשתי גישות בנוגע לזכות קיזוז ובחינת זכאות העובד לתשלום זכויות בדיעבד: הגישה ההרתעתית, לפיה במקרים בהם המעסיק דרש מהעובד להתקשר כנותן שירותים, על אף שהיה ברור כי בפועל מתקיימים יחסי עובד - מעסיק, ונהג כלפיו בחוסר תום לב, לא תבחן כלל סוגיית גובה התמורה הקבלנית ששולמה לעובד לעומת השכר שהיה מגיע לו כעובד, וזכויותיו ייגזרו מהשכר הקבלני ששולם לו.
לצד זה, נקבעה הגישה החישובית, לפיה במקרים בהם ההתקשרות לא נועדה לקפח את העובד או להתחמק מתשלום זכויותיו, ושני הצדדים תמי לב, תבחן התמורה הקבלנית, ביחס לתמורה שהיתה משולמת לעובד.
"שיעור ההשבה על פי האמור צריך להיקבע, לא על פי ההפרש בין השכר החודשי שקיבל העובד עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק בהשוואה למשכורת החודשית שהיה מקבל כעובד, אלא שיעור ההשבה, במקרה שיש נתונים מוכחים של שכר העובד התובע אילו נחשב לעובד מלכתחילה, תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת בתוספת כלל הזכויות המגיעות בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים, כי לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. ככל שקיים פער עלויות לטובת העובד - יגיע לו ההפרש שישתלם לו עד סכום זכאותו בתביעתו על פי עילותיה." (עניין עמיר בסעיף 24 לפסק דינו של הנשיא פליטמן כתוארו אז).