11. במרבית-המסמכים, שהנפיק בית-העסק ונשאו את שמו, הופיע השם "דפוס פרינטקס" ללא אזכור שמו של מי מהצדדים (נספחים ג', י' וי"ד לתצהיר-התובע). לעומת זאת, לכותרת של "מכתב-הפיטורין", ששלח-הנתבע לתובע כאמור לעיל, הוא טרח להוסיף את שמו באותיות של קידוש-לבנה – "ברוך יחזקאל – דפוס פרינטקס" – כאילו היה בכך לבסס את כוחו, כבעליו היחיד של בית-העסק, לפטר את התובע (נספח ט' לתצהיר-התובע).
שמו של הנתבע הופיע, אמנם, בכינויו של "העוסק המורשה" לצורכי-מע"מ (הנספח השני לתצהיר-הנתבע) ובהתאם – במסמכים הקשורים לחיוב במס. כך היה גם בהסכמים לשכירתו של המבנה לבית-העסק (נספח 14 לתצהיר-הנתבע) ובחשבון הבנק שלו (נספח י"ג לתצהיר-התובע). ברם לכל אלה נמצא הסבר, שאיננו שולל מן התובע את מעמדו כשותף. המסמכים הללו נוצרו עם הקמתו של בית-העסק או, כמו במקרה של הסכמי-השכירות, "השתרשרו" מן התקופה הזו ואילך. באותה עת טרם צורף התובע לבית-העסק. "העוסק המורשה", הוא העיד, "היה על שם ברוך יחזקאל [הנתבע] בלבד כי הוא [זה ש]פתח אותו. אחרי שנכנסתי [לעסק] הוא לא הכניס אותי [לרישום ברשות-המסים]" (פרוטוקול, בעמ' 24, ש' 31-26). ממילא הלכו הדברים אחר מה שכבר נכתב, היינו, כי התובע הותיר לנתבע, מכוחו של אמון מוחלט, את הענינים הפיננסיים. "למה לא חתמת על הסכם השכירות?", נשאל התובע והשיב: "הסברתי לך, אבא שלי הכול הוא היה. אבא שלי מבחינתי הכול היה תחתיו" (שם, בעמ' 44, ש' 5-1).
12. אינני סבור כי ההגנה יכׂלה להיבנות מן הטענה, שהועלתה בחקירתו הנגדית של התובע, כי קודם שהצטרף לבית-העסק נעדר הלה ניסיון בעסקי-הדפוס אלא עבד כקבלן-שיפוצים. מכאן, אם ירדתי לסוף-הדברים, אין זה סביר שהנתבע יזדקק לכישוריו המקצועיים של התובע. אומר, ראשית, כי טענה זו – כוחה יפה הן למי שהצטרף כשותף והן למי, שצורף כעובד-שכיר. אין היא מבחינה בין השניים. שנית, התובע הסביר כי גם לנתבע לא היה ניסיון בהפעלתו של בית-דפוס ולאחר שנאלץ להכיר בקושי לתפעל לבדו את בית-העסק שהקים הוא ביקש לצרף אליו אדם, שעליו יכׂל לסמוך:
"הוא [הנתבע] עבד בתור מפיק דפוס. אחרי שקנה מכונות [דפוס] היה לו קשה לתפעל אות[ן], היה לו קשה גם להביא לקוחות, גם לייצר כי הוא לא ידע לייצר, הוא לא היה מדפיס בכלל, פה אני נכנסתי לתמונה. הוא פתח את העסק ואני הצטרפתי אליו, הוא עבד שלושה חודשים, ארבעה חודשים ואז הוא פנה אלי כי הוא לא הסתדר עם התפעול של המכונות, הוא לא הסתדר עם כל הנושא הזה של להביא עבודה ולייצר אותה, הוא פתאום גילה שצריך לייצר והוא לא ידע איך לייצר, אז הוא פנה אלי ושם אני נכנסתי" (שם, בעמ' 19, ש' 22-19; ומע' 20, ש' 30).