עוד עלה מעדותו של מר סרינצקי ומההסכם, כי ההתקשרות עם המשיבה היא פועל יוצא של זכייתה במכרז לביצוע העבודה – מכרז שמספרו 12/2003; כי "למיטב ידיעתו" רק קבלן אחד זכה במכרז, וכי העירייה מאפשרת לקבלן הזוכה להתקשר עם קבלני משנה.
מר סרינצקי העיד שגם הוא עצמו פיקח על ביצוע העבודה מטעם המשיבה בטיילת.
- עוד הוגשה מטעם המדינה תעודת עובד ציבור שלפיה במועד הרלוונטי למקרה אור יהודה, לא היו לעובדי הטיילת, שאינם תושבי ישראל, רישיון בתוקף לעבוד בישראל (מוצג מא/8).
- מטעם המשיבים העיד מר יעקב לוי – עובד במשרד רואי החשבון שנותן שירותים למשיבה החל ממחצית שנת 2011. עדותו הסתכמה בדיווח על כך שברישומי המשיבה לא נמצא זכר לעובדי הטיילת שנטען כי הועסקו על ידה. יחד עם זאת, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית אם נכון שעובדים לא חוקיים לא ימצאו ברישומי המשיבה, השיב נכון.
- כבמקרים רבים מסוג המקרה דנן, התמקד הדיון בשאלה אם המשיבה מקיימת את היסוד העובדתי "העסיק" שבסעיף 2(א) לחוק, היינו האם המשיבה היא שהעסיקה את עובדי הטיילת במקום ובמועד הרלוונטיים לכתב האישום.
הכרעת הדין מושא הערעור
- בית הדין האזורי קבע כי בין העירייה ובין המשיבה נכרת הסכם לביצוע עבודות הפיתוח בטיילת. עוד קבע בית הדין האזורי כי עובדי הטיילת "נתפשו מבצעים עבודה בפרויקט אשר ביצועו הוסדר בהסכם".
- בית הדין האזורי הפנה, על יסוד הנפסק בעניין שייקה אלה[1], לחזקה העובדתית שלפיה "עת שעובדים זרים מבצעים עבודה בתוך פרוייקט קמה חזקה לפיה לעובדים הזרים קיים קשר של יחסי עובד ומעביד עם מי שמבצע את הפרוייקט, אלא אם יוכח אחרת על ידי אותו מבצע".
- יחד עם זאת קבע בית הדין האזורי כי לא שוכנע מעבר לספק סביר שהורם נטל השכנוע על ידי המדינה, ולכן מצא לנכון לזכות את המשיבים. ואלה היו טעמי בית הדין האזורי:
- לא הוכח כי אתר העבודה היה מגודר או נשא שלט עם שם המשיבה;
- על גבי מסמכים שונים הקשורים בביקורת שנערכה בטיילת (חקירתו של מר חביב – מא/4; תיאור המקרה – מא/3; רשימת העובדים – מא/6) לא נרשמו "שם העסק" או "פרטי המעסיק";
- בית הדין לא שוכנע להחיל על המקרה את כלל "הקפאת הזכירה שבעבר", "וזאת נוכח העובדה כי מפקחי המאשימה לא זכרו את מקום האירוע ופרטים רלבנטיים אחרים אשר ככל הנראה נשכחו נוכח הזמן הרב אשר חלף בין מועד עריכת הביקורת בשנת 2004 ובין חקירתם בבית הדין בשנת 2012".
- המדינה לא פעלה לפי כלל הראייה הטובה ביותר. היה עליה "לחקור את העובדים לצורך הוכחת העסקתם על ידי הנאשמת", והיא לא עשתה כן למעט במקרה של מר חביב והעובד השישי. כן נקבע כי "לא הובאו העובדים לחקירה בפני בית הדין ולא הובהר האם יתכן כי העובדים הועסקו על ידי קבלן אחר כעולה מחקירת" העובד השישי.
בית הדין האזורי קבע כי הימנעות המדינה מלחקור את עובדי הטיילת היא מחדל חקירה שמעורר ספק סביר ביחס לאשמת המשיבה. בית הדין האזורי העיר שלא ברור מדוע הוגש כתב האישום בחלוף שנים רבות מבלי שנחקרו עובדי הטיילת ומבלי שזומנו להעיד.