טענות הצדדים בערעור
- המדינה טוענת כי לפני בית הדין האזורי הובאו ראיות נסיבתיות מספיקות שמהן עולה, מעבר לכל ספק סביר, כי המשיבה היא שהעסיקה את עובדי הטיילת. לטענתה, בית הדין האזורי נמנע מלבחון ולנתח את מכלול הראיות שהציגה, הקושרות את המשיבה באופן ישיר להעסקתם של עובדי הטיילת. עוד נטען על ידי המדינה, כי בית הדין האזורי התעלם משתיקתם של המשיבים כנאשמים, ומכך שהסתפקו בעדות של עד לא רלוונטי. לטענת המדינה, אם יתקבל ערעורה ביחס למשיבה, הרי שיש לקבל את ערעורה גם ביחס למשיב, שכן הוכח תפקידו כמנהל המשיבה, והוא לא הוכיח שעשה את הפעולות הנדרשות כדי למנוע מהמשיבה לבצע את העבירות מושא כתב האישום.
- המשיבים טוענים כי מהמסמכים ומהעדויות בתיק עולה שפארק קנדה הוא מתחם ענק וכי אין ראיות אובייקטיביות כגון שילוט, שמהן ניתן ללמוד מי החזיק במקום. כמו כן, מעדויות עדי המדינה עולה כי לא ניתן לקשור מעבר לספק סביר בין רשימת העובדים ובין המשיבה, ולא ברור אם עובדי הטיילת הועסקו על ידה. עוד נטען כי לא נבדקה זהות הבעלים של כלי הרכב שנמצא באתר. הראיות שהובאו על ידי המדינה הן נסיבתיות בלבד והמדינה לא עמדה בנטל להעברת חובת הראייה אל כתפי המשיבים. כמו כן, טענותיה של המדינה מתמקדות בחומר הראיות ובעדויות שלגביהן קבע בית הדין האזורי קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהן אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, אלא במקרה של משגה בולט. בנוסף, מפנים המשיבים לטענות מקדמיות שהעלו בבית הדין האזורי – טענות שנדחו בשעתן, ושנידרש אליהן בהמשך.
הכרעה
- לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי ערעור המדינה באשר למקרה אור יהודה – דינו להתקבל. להלן נפרט את טעמינו.
על התערבות בקביעות הערכאה הדיונית
- הערכאה הדיונית היא המופקדת על ההתרשמות מן הראיות והעדים, קביעת מהימנותם של אלה וקביעת העובדות. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שנקבעו בפסיקה, ואשר נהוג לחלקם לארבעה מקרים אפשריים:
"ראשית, נקבע כי תתכן ביקורת על ממצאים שבעובדה, כאשר אלו מתבססים על שיקולים שבהיגיון או סבירותה של העדות ביחס למכלול הראיות (ראו: ....). שנית, מוחרגות מכלל אי ההתערבות מסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן העובדות שהוכחו (וזאת להבדיל מקביעת העובדות עצמן) (ראו: ....). שני חריגים נוספים שנקבעו, הינם האפשרות להתערב בהערכת ראיות בכתב או כל ראיה חפצית אחרת, ואפשרות ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות אף כאשר ישנן סתירות בעדות היורדות לשורש העניין, אשר הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה להן, או כאשר מתגלה טעות מהותית בהערכת המהימנות (ראו: ....)."[2]