בענייננו סבורים אנו כי שגה בית הדין קמא בקבעו כי עלה בידי המשיבה להפריך את החזקה העובדתית שהקימה המדינה, שלפיה המשיבה היא מעסיקתם של עובדי הטיילת. טעמינו יפורטו להלן.
סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים
- סעיף 2(א) לחוק שבו מבקשת המדינה להרשיע את המשיבה, קובע[3], כי "מעסיק" ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו", או "העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג" – עבר עבירה פלילית. סעיף 1יג לחוק קובע כי "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי ההיתר...". לפיכך, על מנת להרשיע בעבירה על פי סעיף 2(א) לחוק, על המדינה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא אדם שהעסקתו טעונה היתר, כי היתר שכזה לא היה, וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו.
- באשר ליסוד העובדתי של העבירה, הנוגע לצורך בהיתר העסקה – מתעודת עובד הציבור שהגישה המדינה עולה כי לעובדי הטיילת, שאינם תושבי ישראל, לא היו במועד הביקורת רישיונות בתוקף לעבוד בישראל. מכאן, וכפי שקורה בתיקים רבים ממין זה, נותר למדינה להוכיח – ברמת השכנוע הנדרשת במשפט פלילי – את יסוד ההעסקה. היינו, כי המשיבה הייתה במועד הרלוונטי "מעסיקתם" של עובדי הטיילת.
על מידת ההוכחה בפלילים
- במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל, ככלל, על התביעה והיא הנושאת בעול הוכחת האשמה, ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה שמטעם התביעה ובין זה שמטעם ההגנה, כדי להוכיח את יסודות העבירה במידה של למעלה מספק סביר[4]. אלא ש"ספק סביר" אינו "ודאות גמורה", ועל כך נאמרו הדברים הבאים על ידי בית המשפט העליון[5]:
"סיכומם של דברים, פסיקתנו הבהירה באופן עקבי, כי לא נדרש שבית המשפט יפעל על סמך ודאות גמורה ... בית משפט זה כבר הטעים מספר פעמים, כי נאשם שהובא נגדו חומר הוכחות מספיק כדי הרשעה, לא די לו, לשם הפרכת הראיות, כי יספר סיפור בעלמא או כי יעלה גירסה סתם, אשר לכאורה אינה מתיישבת עם קיומם של יסודות האישום. מול חומר ראיות לכאורה על הנאשם להציג קו הגנה ממשי, ריאלי, המתקבל על הדעת, אשר אינו פרי הדמיון בלבד. אם בית המשפט הדן בדבר אינו מאמין בנכונות סיפורו של הנאשם ואינו מגלה בחומר הראיות יסוד ושורש לגירסה אשר הוא מעלה, אין הוא חייב להעדיף את הגירסה נטולת השורשים של הנאשם על הגירסה הבנויה על יסודות איתנים שלא נתערערה מכוח הספק, רק משום ש'יתכן' ו'אפשרי הדבר' שהגירסה של הנאשם, התלויה על בלימה, נכונה היא .......