.... אל לו לבית המשפט לחוש להתרחשות מאורע רחוק ויוצא דופן המתיישב, אם אמנם אירע, עם חפותו של הנאשם, בעוד שהעדויות שבית המשפט האמין בהן מוליכות למסקנה סבירה הרבה יותר שהנאשם אינו חף."
על נטל השכנוע וחובת הראייה
- לנטל השכנוע המוטל על התביעה מתלווה החובה להציג ראיות שיש בהן הוכחה לכאורה לאשמו של הנאשם; ראיות שאם ייתן בהן בית המשפט אמון יהיה די בהן כדי להרשיע את הנאשם. אם התביעה עמדה בחובתה זו – יועבר אל כתפי הנאשם הנטל להפריך את אשמו. עם זאת, הכלל הוא כי בשונה מן התביעה, הנאשם איננו חייב להביא ראיות מטעמו אלא רשאי הוא להסתמך על הראיות שהובאו על ידי התביעה ולטעון על בסיסן שלא הוכחה אשמתו. זאת לאור עיקרון מנחה בהליך הפלילי, הנסמך על פערי הכוחות המובְנים בין הנאשם ובין המדינה, שמהם נגזר היעדר סימטריה בין החובה של התביעה להציג לבית המשפט את כלל חומר הראיות הרלוונטי ובין חובת הנאשם בהבאת ראיות להגנתו. כישלונה של התביעה לעמוד בחובת הבאת הראיות יגרור בעקבותיו זיכוי של הנאשם. מנגד, אי עמידתו של הנאשם בחובת הראייה אינו מביא בהכרח להרשעה. שכן, על התביעה מוטל נטל השכנוע "ומשכך על בית המשפט להכריע – בין אם עמד הנאשם בחובת הראיה בין אם לא – מהו משקלן של הראיות שהציגה התביעה בפניו והאם די בהן כדי להוכיח את קיום יסודות העבירה, מעבר לכל ספק סביר"[6].
- על רקע דברים אלה, נפנה אפוא לבחון בשלב הראשון האם יש בראיות שהציגה המדינה, אם יינתן בהן אמון מלא, כדי להרשיע את המשיבה, ומכאן להעביר אליה בשלב השני את חובת הראייה.
האם המשיבה היתה מעסיקתם של עובדי הטיילת?
- כאמור, בית הדין האזורי קבע שתי קביעות עובדתיות: הראשונה, כי המשיבה התקשרה עם העירייה לביצוע עבודות מסוימות בטיילת; השנייה, כי עובדי הטיילת ביצעו בטיילת עבודות מהסוג הכלול בהסכם. עוד עולָה מעדותו של מר סרינצקי עובדה שלישית, שלפיה לא זו בלבד שהמשיבה התקשרה עם העירייה לביצוע העבודות נשוא ההסכם, אלא שעבודות פיתוח אלה בוצעו, בין היתר, במועד הרלוונטי לכתב האישום, באמצעות המשיבה.
- בהינתן העובדות האמורות, הרי שקמה חזקה שבעובדה, שהיא פרי ניסיון החיים והשכל הישר, כי המשיבה היא מעסיקתם של עובדי הטיילת. כפי שכבר נפסק לא אחת, "כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר – ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד – מעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת"[7] (להלן – החזקה העובדתית).
הגיונה של החזקה העובדתית פועל במקרה של המשיבה. זאת ועוד, הגיונה של חזקה זו חל גם מקום שבו פלוני אינו "המחזיק" הבלעדי של השטח אולם הוא אמור לבצע לבדו עבודות מסוימות באותו שטח ונמצאו שם עובדים המבצעים איזו מאותן עבודות מסוימות כאמור.