כך למשל, קבלן חשמל שאמור לבצע עבודות חשמל באתר בנייה – חזקה שהוא המעסיק של עובד שנמצא באותו אתר בנייה והמבצע עבודות חשמל שאמורות להיות מבוצעות על ידי אותו קבלן חשמל בלבד[8].
- אלא שהחזקה העובדתית היא חזקה שבעובדה, ומשכך ניתן לסתור אותה או לפחות להטיל בה ספק, בין בדרך של ערעור ראיות התביעה ובין בדרך של הבאת ראיות מצד ההגנה. במקרה הנוכחי לא הובאו כל ראיות של ממש מטעם ההגנה, ונימוקי בית הדין, שכזכור זיכה את המשיבה מהעבירות שיוחסו לה במקרה אור יהודה, נסמכים כולם על החלופה הראשונה – ערעור ראיות התביעה – בדרך של הצגת "קשיים" המתעוררים בנסיבות העניין ואשר פורטו בהכרעת הדין. להלן נבחן את ה"קשיים" שפורטו.
- תחילה נידרש לעניין "הגידור" של אתר העבודה. נזכיר כי הוכח שהמשיבה ביצעה את העבודה מושא ההסכם. איננו סבורים כי החזקה העובדתית נחלשת רק משום שעסקינן בשטח שאינו מגודר. הגיונה של החזקה העובדתית נכון גם ב"שטח פתוח".
לענייננו, סביר להניח שקבלן ביצוע של עבודות פיתוח (וגם תשתית), דוגמת המשיבה, לא יאפשר לכל דיכפין (שאינו קבלן משנה) לבצע עבודות שהוא אחראי להן. כמו כן סביר להניח שעל מנת שלא כל דיכפין כאמור יבצע עבודה באתר שבו הקבלן מבצע את העבודה, יקיים הקבלן פיקוח באתר. במקביל, גם סביר להניח שאדם לא יחליט כך פתאום, בבחינת מתנדב, לבצע עבודות (פיתוח, תשתית וכיו"ב) עבור אחר.
לפיכך, אם קבלן ביצוע כלשהו, שנשכר לביצוע עבודה של סלילת כביש, למשל, סלל כביש במקום מסוים ונמצאו בו עובדים המועסקים בסלילת הכביש, קמה החזקה העובדתית, שלפיה אותם עובדים מועסקים על ידי קבלן הביצוע האמור.
ולענייננו – המשיבה התקשרה עם העירייה לביצוע עבודות פיתוח בטיילת, ולפי קביעת בית הדין האזורי, עובדי הטיילת ביצעו עבודות מהסוג הכלול בהסכם עם המשיבה במקום ובמועד שבו היתה אמורה המשיבה לעבוד. מכאן, שהחזקה לא נחלשת אך משום שעסקינן בשטח שאינו מגודר.
- עוד נטען לכך שהמפקחים לא הצביעו על קיומו של שלט באתר העבודה הנושא את שם המשיבה. לטעמנו, אין בעובדה זו ולא כלום. שלט המודיע כי פלוני אחראי לביצוע עבודה במקום אלמוני הוא ראייה העשויה לבסס טענה כי אותו פלוני אחראי לביצוע העבודה המתבצעת במקום אלמוני. אולם המשפט ההפוך אינו נכון בהכרח. כלומר, העדר שילוט המודיע כי פלוני אחראי לביצוע עבודה במקום אלמוני, אין בו כדי ללמד בהכרח שפלוני אינו אחראי לביצוע העבודה במקום אלמוני. מכל מקום, במקרה זה אין צורך להידרש לשאלת קיומו או היעדרו של שלט, שכן מעדותו של מר סרינצקי עולה כי במועדים הרלוונטיים לביקורת, המשיבה היתה אחראית לביצוע העבודה מהסוג שבוצע על ידי עובדי הטיילת וכי היא אכן ביצעה עבודה זו.
- קושי נוסף שעליו הצביע בית הדין האזורי קשור לכך שעל גבי מסמכים שונים הקשורים בביקורת שנערכה בטיילת (חקירתו של מר חביב – מא/4; תיאור המקרה – מא/3; רשימת העובדים – מא/6) לא נרשם "שם העסק". לטעמנו, אין באי-רישום פרטי המשיבה בראש המסמכים האלה כדי ללמד דבר, משאף אילו היו נרשמים פרטים כאמור לא היה בכך, במקרה זה, כדי להעלות או להוריד. ראשית, בהינתן כי עסקינן בשטח פתוח וללא שלט המלמד על זהות המחזיק בו או על זהות מבצע העבודות, ולא במקרה שבו נכנסים לבית עסק, הרי שרישום פרטי המשיבה כמעסיקה על גבי המסמכים האמורים יכול היה להיעשות רק מכוח "עדות" של מי מהנוכחים במקום שלפיה המשיבה היא מעסיקתו; שנית וזה העיקר, רישום "שם העסק" רלוונטי למשל מקום שבו הביקורת נעשית באתר מסוים שניתן לזיהוי לפי שם "העסק", וזאת כדי לזהות באופן קונקרטי את מקום ביצוע העבודה, וגם אז הכובע של "מעסיק" נחבש על אותו בית עסק לא מכוח רישום שם בית העסק בכותרת המסמכים, אלא משום החזקה העובדתית הקמה מקום שבו פלוני מחזיק בשטח שבו בוצעה העבודה.
לאור אלה, ברי כי רישום שם העסק בכותרת המסמכים הנ"ל כוחו הראייתי הוא אך ביחס לזיהוי המקום הפיזי שבו בוצעה העבודה ולא כראייה לעצם קיומם של יחסי עבודה.