"על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו".
בעניין ברד אושרה קביעתו של בית הדין האזורי שהעמיד את הפיצוי ברף הנמוך (10,000 ₪) משלא התקיימו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצוי ברף גבוה יותר. משמע, פסיקת פיצוי על הצד הנמוך יכולה, במקרים מתאימים, להיות מתונה מאד. ואילו, כאשר מתרשם בית הדין כי המדובר בפגם חמור שהשפיע על יעילות הליך השימוע או הוגנותו הרי שסכום הפיצוי צריך לשקף זאת בהתאם לנסיבות הענין.
עוד נוסיף ונעיר כי כבר הובהר בהלכה הפסוקה כי "שיעור הפיצוי אינו 'מדע מדויק' ולפיכך, ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור שנקבע, אלא אם הסכום שנפסק חרג מהמתחם הסביר" (ראו ענין קומבה וע"ע (ארצי) 0585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ - אורית בוסי [פורסם בנבו] (4.8.13)).
39. ומכאן לענייננו. במקרה שלפנינו, פסק בית הדין קמא פיצוי לעובד לפי מכפלת שכרו של העובד בששה חודשים, בסך כולל של 288,258 ₪. דומה כי מקרה זה ממחיש את חשיבות שינוי ההלכה במרוצת השנים מפיצוי המהווה מכפלת שכר לפיצוי גלובלי. גובה השכר, כשלעצמו, אינו מדד לעוגמת הנפש וצערו של העובד ששכרו גבוה אינו עולה אך בשל כך מצערו של העובד ששכרו נמוך.
לטעמינו, בקביעת רף הפיצוי בהתאם לאמות המידה שמנינו יש פנים לכאן ולכאן. מחד, משך עבודתו של העובד בחברה אינו ארוך באופן מיוחד (פחות משלוש שנים). מנגד, מצויה העובדה שנפל בהליכי הזימון לשימוע פגם מבחינת ההתראה לעובד ומידת פירוטם של נימוקי השימוע. המדובר בפגם שאין להקל בו ראש, שכן המדובר באחד ממרכיבי הליבה של השימוע, אשר נועדו להבטיח כי יגשים את תכליתו. אמנם, בפועל נוכח השתלשלות העניינים שפורטה – לרבות השיחות בחודשים שקדמו לפיטורים והמייל ששלח בעקבות הזימון לשימוע בו העלה בקשות לענין זהות ההרכב בפניו ייערך השימוע מבלי להלין על היעדרם של נימוקים מפורטים או עיתוי עריכתו - חל פיחות בהשלכותיו של פגם זה. למקרא פרוטוקול השימוע עולה כי העובד היה ערוך לקראתו והשמיע את טענותיו באופן ברור. לצד אלה, ביחס לנתונים משמעותיים המשליכים על גובה הפיצוי, ואשר מבוססים במידה רבה על ההתרשמות מן המארג הראייתי, לא נקבעו ממצאים מפורטים ומנומקים דיים. כך למשל, קיימת עמימות בכל הנוגע לסוג הנזק בגינו נפסק הפיצוי, היינו אם זה בלתי ממוני טהור או שמא קיים בו גם מרכיב ממוני, כשבעניין זה הצדדים חלוקים הן בהיבט הדיוני (היקפה של יריעת המחלוקת) והן בהיבט המהותי (קיומו או העדרו של נזק ממון). נקודה נוספת השנויה במחלוקת בין הצדדים אם בסופו של יום מרכז הכובד בעילת הפיטורים הוא שיקול זר או עילה לגיטימית.
העולה מן האמור הוא כי אין מנוס מביטול סכום הפיצוי שנקבע על יסוד מתודולוגיה שאינה עולה בקנה אחד עם ההתפתחויות שחלו בפסיקה במרוצת השנים. יחד עם זאת, אין בידינו לקבוע את גובה הפיצוי המגיע לעובד בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו. זאת, כיוון שביחס לנתונים משמעותיים המשפיעים על גובה הפיצוי, ואשר ההכרעה בהם מבוססת על התרשמות מהמארג הראייתי והעדויות – לא נקבעו ממצאים ברורים. משכך, אין מנוס מהחזרת הענין לבית הדין האזורי על מנת שיקבע את שיעור הפיצוי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה מאז מתן פסק דינו נשוא ערעור זה, וכן ישלים את הכרעתו בנתונים רלבנטיים המשפיעים על גובה הפיצוי, וזאת על יסוד התשתית הראייתית הקיימת ובהתאם למיטב שיקול דעתו.
הפרשי שכר ועמלות
40. העובד בערעורו טען כי שגה בית הדין משלא מינה מומחה מטעמו לבדיקת חישוביו שלו, כאשר הוא עצמו הציע זאת במהלך הדיון (סעיף 41 להודעת הערעור). על מנת להעמיד דברים על דיוקם נציין כי אכן בית הדין האזורי בפתח הדיון מיום 14.1.13 הודיע לצדדים כי הוא שוקל למנות מומחה בכל הנוגע לסוגיית רכיב העמלות, וביקש את עמדותיהם בנדון. תחילה נציג החברה הסכים לכך, ואילו העובד התנגד למינוי זה. בהמשך, ונוכח המלצת בית הדין הודיעו הצדדים לפרוטוקול כי בתוך 21 ימים יעבירו שמות מומחים המתאימים ליתן חוות דעת בנדון וכי בינתיים תימשך שמיעת ההוכחות. בעקבות הסכמה דיונית זו, שלחו הצדדים את הצעותיהם ובית הדין האזורי מינה בהחלטתו מיום 29.4.13 את מר שביט – שהוצע על ידי החברה - כמומחה מטעם בית הדין. ואולם, סמוך לאחר מתן החלטה זו הגיש העובד בקשה להחלפת זהות המומחה, ואילו החברה ביקשה לחזור מהסכמתה למינוי מומחה כל עוד לא יתקן העובד על דרך ההפחתה טענות שלשיטתה מופרכות, וכך אף הוברר לטענתה במסגרת חקירתו הנגדית של העובד. ביום 16.11.13 ניתנה ההחלטה הבאה:
"התובע הודיע על התנגדותו למינוי מר שביט כמומחה בתיק והנתבעת הודיעה כי היא חוזרת בה מהסכמתה העקרונית למינוי מומחה בתיק. בשלב זה, ונוכח שמיעת חלק מהראיות, עולה כי יש מקום לברר טענות עובדתיות בטרם יהיה מקום למינוי מומחה. על כן בשלב זה הנני מעכבת את מינוי המומחה בתיק".
41. נקדים ונציין כי לבית הדין מסורה הסמכות להחליט למנות מומחה מטעם בית הדין גם ללא הסכמת הצדדים ובלבד שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם. זהו הדין על פי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 וקל וחומר בבית הדין לעבודה אשר סדרי הדין בו מאופיינים בגמישות רבה. זאת ועוד. בהתאם להלכה הפסוקה במקרים מתאימים עשוי בית המשפט למנות מומחה מטעמו אף אם התובע לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. כך למשל, נאמר בע"ע 8582-01-13 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי [פורסם בנבו] (13.10.16) כדלקמן: