עע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יונתן רון

בית הדין הארצי לעבודה
ע"ע 10940-10-15
ע"ע 5994-10-15

ניתן ביום 06 ספטמבר 2018

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ המערערת בע"ע 5994-10-15
המשיבה בע"ע 10940-10-15
–
יונתן רון המערער בע"ע 10940-10-15
המשיב בע"ע 5994-10-15
לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גברת יודפת הראל-בוכריס
בא כוח מנורה מבטחים – עו"ד רם דורון ועו"ד עילם בורבין
בא כוח יונתן רון – עו"ד שימרית דאום

פסק דין

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל- אביב (סע"ש 27395-05-10; השופטת אסנת רובוביץ- ברכש ונציגי הציבור מר הרצל גבע וגב' אהובה גנור), אשר קיבל באופן חלקי את תביעתו של מר יונתן רון (להלן: העובד) וחייב את מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: החברה) לשלם לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, וכן הפרשי פדיון חופשה שנתית, החזר הוצאות בגין רכב ואש"ל, והוצאות משפט.

2. החברה, המערערת בע"ע 5994-10-15, מלינה כנגד פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והוצאות משפט; והעובד, המערער בע"ע 10940-10-15, מערער על גובה הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דחיית רכיבי התביעה להפרשי שכר ועמלות ולהפרשי פיצויי פיטורים, וזקיפת שווי שימוש בטלפון נייד ורכב.
רקע עובדתי
3. העובד הועסק כמפקח סוכני רכישה במחלקת מכירות של מחוז תל- אביב באגף לביטוח חיים בריאות ופנסיה של החברה מיום 16.10.06 ועד ליום 30.6.09. תנאי שכרו, לרבות שכר בסיס ועמלות, עוגנו בחוזה העסקה מינואר 2006 על נספחיו (ראו הציטוט בסעיפים 2-3 לפסק הדין).

4. בחודש דצמבר 2008 ביקשה החברה לעדכן את חוזי ההעסקה של מפקח סוכני הרכישה, כולל העובד, אך העובד סרב לחתום על החוזה החדש. כפועל יוצא מכך, ביום 9.12.08 זומן העובד לשיחה עם מר אבנר, מנהל מכירות מחוז ת"א, ויום למחרת העביר מר אבנר תכתובת מייל לצורך תיוק בתיקו האישי של העובד. נציין כי העתק מהתכתובת לא הועבר לידי העובד "בזמן אמת". וכך נאמר בתכתובת המייל:

"בתאריך 8.12.08 נערך שימוע ליוני רון בנוכחות יוסי בצרי ואבישי אבנר.
בפגישה הועלו הנושאים הבאים:
1. התנהלות בחברה - הוסבר ליוני כי לא מקובלת דרך ההתנהלות שלו כ"מרדן" שאינו מפרגן לחברה ולסובבים אותו. גישתו השלילית והנאמר על החברה ומוצריה אינם תורמים ואף מזיקים ולכן עליו לחדול מלהתנהג כך.
2. נוכחות סוכנים במפגשי החברה – הוסבר ליוני כי לא מקובלת הגישה שהוא איננו רותם את הסוכנים להגיע לכנסים חברתיים ומקצועיים של החברה, ואף לעיתים הוא מונע מהם להגיע מיוזמתו.
3. תפעול / שירות - הוסבר ליוני כי חלק מפעילותו כמפקח הוא גם הטיפול בשירות של הסוכנים ולא מקובלת הגישה שהוא שולח את כל בעיות השירות למנהלים במחוז ומתנער מאחריות.
4. עקיפת ממונים ואי ציות – הוסבר ליוני כי לא מקובלת הגישה של אי ציות לממונים עליו כגון: יציאה לחופשה ללא אישור מפורש. ובנוסף לא מקובל שהוא ניגש למנהלים מחוץ למחוז. בדרישות הנוגעות למחוז ללא ידיעת מנהלי המחוז קודם לכן.
5. פיננסים – הוסבר ליוני כי מעשהו לגבי העברת קופת הפיננסים מסוכן לסוכן בתוך החברה הוא מעשה פסול.
6. הסכם – הוסבר ליוני כי דרכו במנורה תיפסק במידה ולא יחתום עוד החודש על ההסכם האישי שלו".

ביום 30.12.08 זומן העובד לשיחה נוספת עם מר יוסי בצרי, מר משה אלקיים, ומר ירון דוויק. נושא השיחה היה סירוב העובד לחתום על החוזה החדש לשנת 2009, כשהעובד טען שאינו רוצה שהכנסתו תיפגע וכן הציג מספר אפשרויות על פיהן יוכל לחתום על החוזה. בסיכום השיחה נכתב כי "הסירוב של יוני לקבל את ההסכם החדש אינו מקובל על החברה לאור זאת רשמתי לפני את דבריו של יוני. אני אשקול את תגובת החברה ואודיע לו על תגובתינו".

ביום 22.3.09 התקיימה פגישה בין העובד לנציגי החברה מר משה אלקיים וגב' נעמי כהן בנוגע לגמר חשבון לשנים 2007- 2008 בכל הנוגע להשגותיו של העובד בנוגע לתחשיב העמלות. נקדים את המאוחר ונציין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למהלך פגישה זו. לטענת העובד (סעיף 35 לכתב התביעה וסעיף 45 לתצהירו בפני בית הדין קמא) לא קיבל תשובה עניינית בעניין זה. החברה בכתב ההגנה (סעיף 36) הכחישה טענה זו וטענה כי "התובע קיבל פירוט מלא באשר לזכויותיו הכספיות", ובחקירתו הנגדית של מר אלקיים (עמוד 78 לפרוטוקול מיום 15.1.17) במענה לשאלות על תכתובות מיילים בינו ובין העובד לאחר פגישה זו ובעניינה, השיב כי "אני לא זוכר".

5. ביום 17.5.09 שלחה החברה לעובד מכתב זימון לשימוע שנקבע למחרת היום 18.5.09 ובו נאמר כך:
"הריני להודיעך כי הנני שוקל לסיים העסקתך בשל אי התאמה לדרישות התפקיד ויחסי עובד מנהל".

בו ביום השיב העובד לחברה כדלקמן:

"בוקר טוב,
קבלתי את ההזמנה ותודה.
קודם כל כפי שאמרתי בעבר אם אתם חושבים שאני לא תורם ולא משרת את המערכת זכותכם לפטר אותי.
מצד שני אני רואה כהזדמנות להציג נושאים מהותיים שמר יוסי בצרי פוגע וגורם נזק כספי וערכי לחברה.
ולכן השימוע צריך להיערך עם דרג בכיר יותר ללא נוכחותו של יוסי בצרי או אבישי אבנר.
כמו כן אבקש שמשה אלקיים לא יערוך את השימוע עקב חברותו עם יוסי בצרי. (זכות בחוק).
ממתין להזמנה מתוקנת".

ביום 18.5.09 נערך השימוע, וכפי שנמסר בסעיף 18 לסיכומי החברה, היה זה בפני מר יהודה בן אסייג ומר משה אלקיים. מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי במהלכו הועלו הטענות הבאות: אי הסכמתו של העובד לחתום על הסכם עבודה חדש; חוסר אמון הדדי עם מנהלי המחוז; אי הסכמתו ליטול חלק במטלות נילוות (כמו חונכות בקורס מפקחים); "יצירת דמורליזציה בקרב מפקחים במחוז". תגובת העובד כפי שנרשמה היתה כדלקמן:

"יש לי הסכם חתום. ואיני מעונין לשנותו. העלות שלי ביחס לתפוקה, בהתחשב בהוצאות הקבועות למפקח היא נמוכה יחסית.
מנהלי המחוזות אחד הם, והם אינם אמינים, ובכלל זה אינם עומדים בהבטחותיהם לסוכנים.
אמנם לא הסכמתי לקחת חלק במטלות.
אני אומר את האמת ולפעמים היא לא נוחה למנהלים.
הערות נוספות:
יוני סיפר שברצונו לחשוף מידע לגבי יוסי. הבהרת לא (כך במקור) שאין זה רלבנטי לשימוע והוא יכול לכתבו לי או לשוחח עם יהודית".
6. למחרת היום, ביום 19.5.09 נשלח לעובד מכתב החתום בידי מר רונן קופמן, מנהל אגף משאבי ארגון, לפיו העסקתו תסתיים ביום 30.6.09 והוא נדרש שלא להתייצב עוד במקום העבודה. ביום 13.9.09 נתנה החברה טופס 161 עבור העובד ובו הודעת שחרור של קופות הגמל על שמו וכן השלמת פיצויי פיטורים. המשכורת הקובעת כפי שנרשמה בטופס 161 היא 48,043 ₪. השלמת פיצויי הפיטורים ששולמה כאמור ביום זה בהמחאה של החברה הייתה בסך של 86,961 ₪. ביום 16.8.09 העבירה החברה לחשבון הבנק של העובד סך של 175,447 ₪ בגין עמלות והפרש פדיון ימי חופשה.

7. ביום 17.5.10 הגיש העובד כתב תביעתו בפני בית הדין קמא, ובו טען לפיטורים שלא כדין - הן בשל שיקולים לא ראויים לפיטוריו, אשר היו לטענתו על רקע חשיפת שחיתות בחברה, והן בשל הליך שימוע לא תקין. כן תבע פיצוי לא ממוני מכח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים), הפרשי עמלות אשר לטענתו לא שולמו לו במלואם בהתאם לחוזה ההעסקה, זכויות סוציאליות שונות והשבה לעבודתו בחברה. אשר להפרשי העמלות נציין כי בתצהירו טען העובד להפרשים גבוהים מאילו שנתבעו על ידו וזאת מבלי לתקן את כתב התביעה.

פסק דינו של בית הדין קמא
8. בית הדין קמא פסק כי נפלו מספר פגמים בהליך השימוע הבאים לידי ביטוי בכך שמכתב הזימון לשימוע נשלח יום לפני עריכתו; נימוקי המכתב היו לאקוניים ולא מפורטים ("אי התאמה לדרישות התפקיד ויחסי עובד מנהל"); מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי נדונו במהלכו נימוקים שזכרם לא בא במכתב הזימון לשימוע (כגון, אי הסכמה לחתום על חוזה העבודה החדש, חוסר אמון הדדי עם מנהל המחוז, אי הסכמה ליטול חלק במטלות נילוות כגון חונכות בקורס מפקחים ויצירת דמורליזציה בקרב מפקחים במחוז); תצהירו של מר בצרי כלל נימוקים נוספים שלא אוזכרו בזימון לשימוע, פרוטוקול השימוע או תצהירו של מר אלקיים; עוד ציין בית הדין האזורי כי "ההחלטה על השימוע היתה ידועה מראש מבלי שלמעשה היה בירור אמיתי בנוגע לטענות שנטענו וכי מר אסייג כלל לא היה חלק מהשימוע והליך השימוע נוהל על ידי שני המשתתפים האחרים". כמו כן, ציין בית הדין האזורי כי לא שוכנע שיש לקבל את גרסת החברה כי הסיבה להפסקת העסקתו של העובד נעוצה בסירובו לחתום על הסכם העסקה חדש, שכן נושא זה עלה בדצמבר 2008 והזימון לשימוע היה במאי 2009. בית הדין ציין כי הוא ער לגרסת החברה – כפי שעולה מתצהירו של מר אבנר אבישי ונספחיו – לפיה ביני לביני נערכה פגישה נוספת בפברואר 2009 בהקשר לחשיבות החתימה על החוזה החדש ונפקות סירוב העובד לחתום עליו, ואולם בית הדין קבע כי פגישה זו אינה מהווה שימוע, משהעובד לא זומן אליה מראש וסיכומה לא הועבר לעיונו (אלא לתיקו האישי); לבסוף, ציין בית הדין כי מעבר לטרוניות על התנהלותו שהשתקפו במספר מצומצם של מיילים הרי ש"אין כל מייל או תלונה מהממונה הישיר של התובע ברוב תקופת העסקתו, מר דוויק" וכי החברה מסרה לו במהלך תקופת העסקתו "אינספור מכתבים המשבחים את פעילותו" ובחלק מהשנים אף הוכתר כעובד מצטיין או זכה בפרסים שונים. מסקנת בית הדין האזורי מניתוח זה היתה כדלקמן (פיסקה 21):
"אשר על כן אין לנו אלא להסיק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וכי הנימוקים השונים והמגוונים ואף לעיתים הסותרים בגינם טענה הנתבעת כי פוטר התובע, אינם הנימוקים האמיתיים בגינם פוטר וכי פיטוריו היו קשורים לנימוקים שאינם גלויים ואכן קשורים להתנהלות התובע בכל הנוגע לפרשיות עליהם הצהיר לרבות בפרשת הבקדייטינג והתייחסות התובע בנדון לרבות נגד עובדים בכירים ממנו במערכת, שהיו אף הממונים עליו בצורה זו או אחרת".
ובהמשך פסק הדין נאמר כך (סעיף 26):
"אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להיערך לשימוע זה ולא עדכנו אותו כי הוא יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמיתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להיפרד מהסוכנים עימם עבד. כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו גם בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא בכל הנוגע לפרשיות שנחשפו בנתבעת, לרבות כנגד הממונים עליו".
9. החברה חויבה איפוא בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, כשתשלום זה היווה מכפלת גובה שכרו החודשי של העובד (48,043 ₪) בששה חודשים.
10. בהמשך פנה בית הדין לבחון אם העובד פוטר תוך הפרת הוראות חוק ההגנה על עובדים וקבע כי "לא שוכנענו כי התובע פוטר בניגוד לדין מחמת היותו חושף שחיתויות בניגוד להוראות חוק ההגנה" (סעיף 29 לפסק הדין). בית הדין האזורי קבע כי אשר לטענה בדבר זיוף פוליסות כי "התובע לא הציג כל תלונה רשמית שהגיש בנידון ולא הבהיר על איזה פוליסה אחרת מדובר ומשכך אין אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הגיש תלונה וכן נושא זה לא עלה על ידי התובע בכל תהליך הפסקת עבודתו ומשכך גם לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש" (סעיף 35). אשר לפרשת הבקדייטנג קבע בית הדין כך (סעיף 38-39):

"מעבר לאמור, תצהירו של מר מורגנשטיין לא נסתר בכל הנוגע לכך שלא התובע הוא זה שגילה או הגיש תלונה בכל הנוגע לפרשיית הבקדייטינג. עיון בתצהירו של מר מורגנשטיין מעלה כי ביום 16.4.08 פנתה אליו הגב' קול וטענה כי זיהתה פעולות בפוליסות של אדם מסוים שנעשו רטרואקטיבית על ידי פקיד של מנורה. עקב מידע זה פנה הוא לגב' בנימיני באותו היום והבדיקה הועברה למבקר הפנימי של הנתבעת שהחל לחקור עובדים בנדון והגיש דו"ח וכן נשלחה הודעה בנדון למפקח על הביטוח שמינה רו"ח מטעמו לבדיקת הפרשה", (ר' סעיפים 4-9 לתצהירו). עיון בעדותו מעלה שהנתבעת הגישה בעצמה תלונה בנדון למפקח על הביטוח.
39. משכך אנו סבורים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עומד הוא בתנאים המצטברים הנדרשים. מעבר לאמור רכיב תביעה זה התיישן הואיל והמועד שהוכח כי התובע איזכר את נושא פרשת הבקדייטינג היה לפני חודש 5/09 ותביעתו הוגשה ביום 17.5.10."
11. משכך, נדחתה טענת העובד לפיטוריו בניגוד להגנה הניתנת לחושפי שחיתויות תוך שבית הדין האזורי קובע כי לא שוכנע שהעובד פוטר בניגוד לדין מחמת היותו חושף שחיתויות בניגוד להוראות חוק ההגנה על עובדים. העובד לא עמד בנטל ההוכחה לתנאים המצטברים שבחוק ההגנה על עובדים, ומעבר לזאת, עילת תביעה זו התייישנה.
12. אשר לעילת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע נקבע כי זו נזנחה בסיכומי העובד, ובכל מקרה גם לא הרים העובד את הנטל הנדרש להוכיח רכיב תביעה זה.
13. אשר לתביעה להפרשי עמלות בגין השנים 2006-2009 הרי שזו נבחנה לאור הוראות הסכם ההעסקה מינואר 2006, אך נקבע כי העובד לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו להפרשי שכר ועמלות. בית הדין בחן את הזכאות לאור הסעד שנתבע בכתב התביעה, ולא על פי התיאור בתצהיר התובע, שכן זה היווה הרחבת חזית, ללא תיקון כתב התביעה.
14. אשר לנטלים קבע בית הדין האזורי כי על העובד מוטל הנטל להוכיח לא רק את עצם קיומה של יתרת עמלות שלא שולמה, אלא גם את כימותה. זאת, בשים לב שבטפסי 106 פורט רכיב העמלות ששולם לעובד, ואלה מהווים ראיה לכאורה לסכום המגיע, ובשים לב לסעיף 5ב להסכם ההעסקה משנת 2006 לפיו "ספרי מנורה לרבות דוחות עמלת הפקוח ודוחות מחשב של מנורה מחייבים לכל דבר ועניין ומהווים ראיה לכאורה למצב חשבונות המפקח". בהתאם לכך, נקבע כי החברה באמצעות טפסי 106 הרימה את נטל ההוכחה לכימותם של הסכומים אותם קיבל העובד מהחברה במהלך תקופת העסקתו, ואלה הסתכמו
ב - 1,808,293 ₪. אשר להיקף הזכאות על פי הדו"חות הגישה החברה חוות דעת מומחה מטעמה.
15. העובד – אשר לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו – ערך את תחשיביו בעצמו. בסעיף 44 לפסק הדין מנה בית הדין האזורי עשרה נימוקים המבססים את מסקנתו כי העובד לא עמד בנטל ההוכחה בהקשר לרכיב הפרשי שכר ועמלות, והם:
ראשית, תחשיביו של העובד בכתב תביעתו אינם ברורים ואין כל אסמכתא לגבי הסכומים הנקובים בהם. תחשיביו בכתב התביעה נמוכים בעשרות מונים מאלו שבתצהירו ו"היא הנותנת שלא הרים את הנטל הנדרש לכימות תביעתו". בנוסף, בכתב התביעה בחר להביא מספר דוגמאות מצומצם בנוגע לטעויות שנפלו לטענתו בדו"חות החברה, ולכן גם אם תתקבל טענת העובד בדבר טעויות בדו"חות אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר הרמת נטל הוכחת העילה וכימותה.
שנית, העובד לא התייחס לעמלות הרבות שקיבל במהלך העסקתו ולא קיזז אותן מתביעתו, כשאת העמלות בחסר הצמיד למדד ואילו את הסכומים שקיבל לא הצמיד, ודי בכך לדחות תביעתו.
שלישית, במסגרת הליך גילוי המסמכים גילתה החברה לתובע 1,800 מסמכים לרבות דו"חות מתוקנים ומעודכנים. העובד לא הציג את המסמכים האלה, ולכן לא ניתן היה לבחון אם הסתמך בתחשיביו על הדו"חות המעודכנים אם לאו. מעבר לכך, התובע לא תיקן תחשיביו על דרך ההפחתה של סכומי עמלות ששולמו ותשלומם השוטף בדו"חות המעודכנים.
רביעית, העובד בעדותו סתר את תחשיביו. שכן בעדותו העיד כי הסתמך על הדו"חות שהיו בידיו בנובמבר 2008, אולם מדובר בדו"חות דינאמיים ועל כן צריך היה לבצע את התחשיב על סמך הדו"חות האחרונים שהציגה החברה. בית הדין האזורי קבע כי די בכך לדחות תחשיביו של העובד, ואף ציין כי לא ברור על איזה דו"חות התבסס העובד משכלל לא צירף דו"חות, ובכל מקרה ברור כי דרך חישוב זו אינה עומדת עם הוראות הסכם ההעסקה משנת 2006, הכולל חריגים ותניות לזכאות לעמלה. העובד לא התייחס למימד זה בתחשיביו ודי בכך לדחות תביעתו. בית הדין האזורי הדגיש כי העובד לא הסתמך על דו"חות החברה, המתארים גם שינויים שחלו בפוליסות מאז הפקתן לרבות הגדלות, ביטולים, העברות וכיוצא באלה. העובד לא התייחס לדו"חות שכן לטענתו הם שגויים, אך לא הוכיח כי הנתונים אותם הוא הזין הם הנכונים.
חמישית, החברה הגישה חוות דעת והתייחסה לכלל טענות העובד וטענות רבות של החברה סתרו את חישובי העובד. העובד לא הגיש חוות דעת נגדית. בהקשר זה נאמר "מכיוון שהתובע הוא זה שנושא בנטל להוכיח את תביעתו הרי משלא הציג את הדו"חות שנמסרו לו ולא הגיש חוות דעת נגדית, לא ניתן לקבוע כי תחשיביו הם הנכונים" (עמ' 25).
שישית, נקבע – תוך הפניה לעדותו של מר הרץ - כי העובד לא הרים את הנטל להוכיח כי ניתן היה בתקופה הרלבנטית לתובענה להציג דו"חות אלו בדו"חות אקסל.
שביעית, עיון בעדותו של העובד מעלה כי חלק מתחשיביו מבוססים על אומדן ללא הוכחה מדויקת.
שמינית, עיון בכתב התביעה מעלה כי אין כל פירוט לגבי אופן התחשיב ואין כל אפשרות לבחון את התחשיב כראוי ובכתב התביעה מצוין סכום גלובאלי ללא התייחסות ספציפית לסוג הפוליסות הרלוונטיות מהן נגזר התחשיב. פירוט זה משמעותי, שכן מהסכם 2006 עולה שלכל סוג פוליסה תנאים שונים מבחינת העמלות, ביטולים וכיוצא באלה.
תשיעית, לא ניתן לקבל את תחשיב העובד המבוסס על נתוני תפוקה בלבד, הן בשל ביטולי פוליסה במועד מאוחר יותר והן בשל העובדה שיש מקרים שלמרות שקיימת גבייה אין זכאות לעמלה בהתאם להוראות הסכם ההעסקה (כגון מחמת שבמצטבר לא הגיע העובד לרף תפוקת המינימום במונחי ם כספיים (150,000 ₪) או מספר פוליסות (20 פוליסות)). בהקשר זה נתן בית הדין האזורי משקל לעדותו של המומחה מטעם החברה, אשר עדותו עלתה בקנה אחד עם עדותו של מר הרץ, והוראות הסכם 2006. מנגד, "התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי עמד בתנאים אלו ותחשיביו כלל לא בדקו ספציפית נושאים אלו ודי בכך כדי לדחות את תחשיביו של התובע, במיוחד נוכח הודייתו כי כל מה שעשה זה לקחת את נתוני התפוקה והכפלתם באחוז העמלה הנדרש" (עמ' 28).
עשירית, תחשיביו של העובד מתבססים בחלק משמעותי של המקרים על עמלה של 100% בכל הנוגע לסוכנות יובל לנדאו, אשר זו על פי עדותו היתה סוכנות משמעותית ביותר עבורו. בית הדין האזורי קבע כי זכאותו לעמלה בגין סוכנות זו עמדה על 50% בלבד. גם בשל כך נקבע כי תחשיביו אינם נכונים, "במיוחד שלא ניתן כלל לדעת מהתחשיב איזה חלק מהתחשיב נוגע לסוכנות זו" (סעיף 49). את הקביעה כי גובה העמלה בגין סוכנות זו עמד על 50% ביסס בית הדין האזורי על דחיית גרסת העובד וקבלת גרסתה של החברה. אשר לגרסת העובד הרי שתחילה נדחתה גרסתו כי הוא גייס את סוכנות לנדאו; הודעה מיום 11.3.07 שנשלחה במייל לגב' נעמי כהן עם העתק לעובד ובה נאמר במפורש "התגמול אשר יקבל יונתן בגינו יהיה בגובה של 50% מעמלת הפיקוח הנהוגה במנורה", והוא לא הציג הודעה מטעמו המתנגדת לעמלה המצוינת במייל ובכך נתן הסכמתו להפחתת העמלה; העובד העיד כי הביע התנגדותו למייל זה, אך לא הציג מייל מתנגד, וטענתו כי זה לא נשתמר לא נתקבלה כאשר מיילים רבים אחרים מצא לנכון לשמור; העובד הודה כי ידע על ההפחתה כבר בסוף שנת 2008 למרות זאת אין מכתב או מייל מטעמו עד למייל מיום 23.3.09; המסמך היחיד בו מצוינת התנגדותו הוא מיום 23.3.09. לאור מכלול זה נאמר בפסק הדין "יש רק לתמוה מדוע בפגישה זו בזמן אמת לא טען התובע כי הוציא מייל בעבר על התנגדותו לכך. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע כי התנגד בזמן אמת למייל שהודיע לו על שינוי העמלה ובכך יש לראות בהתנהגות התובע מזמן אמת כהסכמה להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו". מנגד, קיבל בית הדין את גרסת החברה תוך מתן אמון בעדותו של מר אלקיים בנקודה זו, אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו של מר בצרי.
16. כמו כן, נדחו טענות העובד לעניין עמלת גיוס סוכנים על בסיס סעיף 3ד להסכם 2006 הקובע זכאות ל"מענק גיוס חד פעמי בסך 4,000 ₪ בגין כל סוכן שגוייס ואשר עמד ביעד התפוקה המזכה במענק הגיוס ...". בית הדין האזורי קבע כי יש לפרש הוראה זו בזיקה לסעיף 2 להסכם העבודה לפיה "המפקח יעסוק ברכישת עסקי ביטוח חיים ובריאות עבור מנורה באמצעות סוכנים שגויסו על ידו ו/או יעבדו תחת פיקוחו" כחלה רק במקרה בו המפקח הוא שגייס במישרין סוכן חדש. עוד נקבע כי "כל פרשנות אחרת תוביל למצב בו כל סוכן תחת התובע יזכה אותו בעמלה בין אם גויס על ידו או על ידי מישהו אחר או שהועבר לטיפולו. התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח מי וכמה סוכנים הוא גייס.. ומעבר לכך לא הוכיח כי שאר התנאים בסעיף מתקיימים", כגון יעד התפוקה המזכה כהגדרתו באותו הסעיף.
כמו כן, נקבע כי העובד לא הוכיח כי הוא זכאי לפרסים להם טען.
משנדחו חישוביו של העובד לעניין הפרשי העמלות, נדחה גם רכיב התביעה להפרשי פיצויי פיטורים אשר תחשיבו מבוסס על אותם הפרשי עמלות נטענים שנדחו.
17. בית הדין קמא קיבל את תחשיב התובע כי מגיע לו תשלום בגין 25 ימי חופשה, ולא 21.5 כפי ששולם לו, אולם זאת לפי ערך יומי כפי תחשיב החברה ולא כפי תחשיבו של העובד, המבוסס על תחשיבו לעניין ההפרשי העמלות שנדחה. משכך, נפסק לעובד סך של 7,624 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה.