18. בנוסף, נקבע כי העובד זכאי להחזר קיזוזים שנערכו בשל שימוש בטלפון נייד בחו"ל, באשר אין כל הגבלה בהסכם ההעסקה למימון החזר שימוש בנייד בחו"ל, וכן לתשלום עבור הוצאות אישיות אשר לא שולמו לו מאז 01/09 – בסך כולל של 2,213 ₪.
בית הדין קבע כי החברה תשא בהוצאות משפט ושכ"ט של העובד בסך 10,000 ₪.
על פסק הדין הוגשו ערעורים הדדיים על ידי החברה (ע"ע 5994-10-15) והעובד (ע"ע 10940-10-15).
תמצית טענות הצדדים
19. החברה מערערת כנגד הקביעה כי העובד פוטר שלא כדין, באשר לשיטתה: התקיימו כל התנאים לשימוע כדין; הוכח כי העובד ידע בבירור מה יהיה תוכנה של שיחת השימוע; בית הדין קמא התעלם מהתנהגותו הפוגענית של העובד לקראת סיום עבודתו; העובד פסל שני מנהלים מלשבת בשימוע וקיבל את מבוקשו, כשבסופו של יום השימוע נעשה בפני מר בן אסייג שהיה אז סמנכ"ל בחברה. לפיכך, אין לאמר כי החלטת השימוע היתה פגומה או ידועה מראש; הוכח בראיות מוצקות כי הנימוקים אשר בגינם נטען כי העובד פוטר (התנהגות לא לויאלית לחברה ו"מרד" עם סוכנים, התנהגות פוגענית כלפי עובדים וכמובן - אי חתימה על החוזה החדש) הינם הנימוקים האמתיים, והוא לא פוטר מחמת התנהלותו בכל הנוגע לאותן פרשיות בחברה; מר דוויק לא היה מנהלו הישיר של העובד, והוא עצמו לא עבד בחברה במועד פיטורי העובד, ולכן לא היתה רלבנטיות לעדותו, ולא היה מקום להסיק מסקנות לחובת החברה עקב ההימנעות מהעדתו; הפיטורים לא היו חפוזים, והיו רק לאחר נסיונות שכנוע לאורך חודשים ארוכים לתיקון התנהגותו וניסיונות להניא אותו מלסרב לחתום על החוזה החדש; כן טוענת החברה כנגד קביעת שיעור הנזק, "הן בהיבט הממוני והן בהיבט הלא ממוני". לגבי הנזק הממוני - לטענתה לא הוכח ואף לא נטען, לגבי הנזק הלא ממוני- לשיטתה אין כל ראיה לנזק ממין זה, ובית הדין קמא אף לא ציין כל נזק כזה. כן טוענת החברה כנגד פסיקת ההוצאות לחובתה, לאור כך שרוב התביעה נדחה ואך כ-3% מסכום התביעה נפסק לזכותו של העובד, כאשר מאידך החברה נאלצה "להפריך מאות טענות ולסתור אלפי נתונים". במיוחד אמורים הדברים שעה שתבע העובד סכומים מופרכים, אף לדעת בית הדין קמא. משכך, לשיטתה, יש לבטל את חיובה בהוצאות המשפט ולהשיתן על העובד.
20. במענה לערעור החברה משיב העובד, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור לא תתערב בהן אלא במקרים חריגים. העובד מסתמך בתגובתו על פסיקת בית הדין קמא באשר לקביעה כי פיטוריו היו שלא כדין ומפרט את נסיבות הפיטורין לשיטתו. אשר לשיעור הפיצויים, לטעמו לאור הנהוג בפסיקה שיעור הפיצוי צריך היה להיות אף גבוה מזה שנפסק בבית הדין קמא וצריך היה להיות בגובה 12 משכורות כפי שטען בערעור שהגיש.