עע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יונתן רון - חלק 6

21. בערעורו טוען העובד כנגד גובה הסכום שנפסק בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין, שכן לטעמו בנסיבות המקרה דנן צריך היה לפסוק פיצוי בשיעור הגבוה שניתן בפסיקה, היינו בגובה 12 משכורות. כן טוען כנגד דחיית רכיבי התביעה להפרשי שכר ועמלות, באשר לטעמו עמד בנטל הראיה לסתור את תוכן תלושי השכר. בעניין זה טוען, כי תצהירו אינו מהווה הרחבת חזית כפי שנפסק בפסק הדין, כי אם פירוט העובדות והנתונים שבכתב התביעה. לעניין נימוקי בית הדין לדחיית רכיב זה (סעיף 44 לפסק הדין כמובא מעלה) טוען כי "המסקנות שהסיק בית הדין הנכבד בנימוקיו שגויות". כך למשל: הקביעה כי לא קיזז בתחשיביו את הסכומים ששולמו לו שגויה, שכן התייחס אליהם בתחשיביו; הקביעה כי פערי התחשיבים בין כתב התביעה לתצהיר "היא הנותנת" שלא עמד בנטל ההוכחה שגויה, שכן יש לאבחן בין הסכום הנתבע לבין הטענות והראיות לגופן כי תחשיבי החברה שגויים. היינו, העמיד תביעתו על סכום נמוך יותר, ללא קשר לטענות לגופן; אין משמעות לכך שלא הגיש חוות דעת נגדית, שכן המומחה מטעם החברה בעצמו העיד שחישוב העמלות אינו מצריך השכלה חשבונאית מיוחדת, ומכל מקום הכשרתו והשכלתו של העובד עצמו אינה נופלת מזו של המומחה. כן טוען כי חוות דעתו של המומחה עצמה היתה בעלת "סתירות ותהיות"; לגבי הקביעה שמדובר בדוח"ות דינאמיים ותחשיבי העובד מסתמכים על דו"חות לא מעודכנים, משיב כי הנתונים הגולמיים בדו"חות אינם משתנים, וכי השינוי בא לידי ביטוי באותו דו"ח, כך שאין משמעות לדו"ח "מעודכן", וכי תשלום העמלות היה בסוף שנה קלנדארית; הסיבה לפיה לא ברור על אלו דו"חות הסתמך בתחשיבו בתצהירו, שגויה- שכן החברה עצמה שילמה על פי הדו"חות המוקדמים ולא על פי הדו"חות "המעודכנים". כמו כן, טוען כנגד הקביעה שתחשיביו אינם עולים בקנה אחד עם חוזה ההעסקה, באשר לא היה תחת קבוצת הפיקוח כל סוכן שלא עמד בתנאים על פי ההסכם למעט אלו שפירט בתצהירו. כן טוען כנגד הקביעות: שלא הוכח שאפשר להציג דו"חות אלו בקובץ אקסל; שעדותה של גב' אילנית כהן אינה רלוונטית לזמן התביעה; ושהתעלם בית הדין קמא, בקביעה שתחשיביו הם על דרך האומדן, מהתנהלות לקויה של החברה בכל הנוגע לגילוי מסמכים. על הטענה שלא התנגד בזמן אמת להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו, משיב כי הבחין בזאת רק במועד הראשון בו שולמו לו העמלות, היינו בדצמבר 2008, כשלושה חודשים טרם פיטוריו במפתיע, ומשכך לא יכול היה להיערך לשמירת הראיות. העובד מוסיף וטוען כי הדו"חות של החברה, הם אלו שהוכחו כשגויים. ממכלול טענות אלו להפרשי השכר, העובד תובע גם הפרשי פיצוי פיטורים בהתאם. כן טוען כנגד אי זקיפת שווי שימוש בטלפון נייד ורכב. לבסוף טוען כי על בית הדין היה למנות מומחה מטעמו.