"מעבר לאמור, תצהירו של מר מורגנשטיין לא נסתר בכל הנוגע לכך שלא התובע הוא זה שגילה או הגיש תלונה בכל הנוגע לפרשיית הבקדייטינג. עיון בתצהירו של מר מורגנשטיין מעלה כי ביום 16.4.08 פנתה אליו הגב' קול וטענה כי זיהתה פעולות בפוליסות של אדם מסוים שנעשו רטרואקטיבית על ידי פקיד של מנורה. עקב מידע זה פנה הוא לגב' בנימיני באותו היום והבדיקה הועברה למבקר הפנימי של הנתבעת שהחל לחקור עובדים בנדון והגיש דו"ח וכן נשלחה הודעה בנדון למפקח על הביטוח שמינה רו"ח מטעמו לבדיקת הפרשה", (ר' סעיפים 4-9 לתצהירו). עיון בעדותו מעלה שהנתבעת הגישה בעצמה תלונה בנדון למפקח על הביטוח.
39. משכך אנו סבורים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עומד הוא בתנאים המצטברים הנדרשים. מעבר לאמור רכיב תביעה זה התיישן הואיל והמועד שהוכח כי התובע איזכר את נושא פרשת הבקדייטינג היה לפני חודש 5/09 ותביעתו הוגשה ביום 17.5.10."
11. משכך, נדחתה טענת העובד לפיטוריו בניגוד להגנה הניתנת לחושפי שחיתויות תוך שבית הדין האזורי קובע כי לא שוכנע שהעובד פוטר בניגוד לדין מחמת היותו חושף שחיתויות בניגוד להוראות חוק ההגנה על עובדים. העובד לא עמד בנטל ההוכחה לתנאים המצטברים שבחוק ההגנה על עובדים, ומעבר לזאת, עילת תביעה זו התייישנה.
12. אשר לעילת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע נקבע כי זו נזנחה בסיכומי העובד, ובכל מקרה גם לא הרים העובד את הנטל הנדרש להוכיח רכיב תביעה זה.
13. אשר לתביעה להפרשי עמלות בגין השנים 2006-2009 הרי שזו נבחנה לאור הוראות הסכם ההעסקה מינואר 2006, אך נקבע כי העובד לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו להפרשי שכר ועמלות. בית הדין בחן את הזכאות לאור הסעד שנתבע בכתב התביעה, ולא על פי התיאור בתצהיר התובע, שכן זה היווה הרחבת חזית, ללא תיקון כתב התביעה.
14. אשר לנטלים קבע בית הדין האזורי כי על העובד מוטל הנטל להוכיח לא רק את עצם קיומה של יתרת עמלות שלא שולמה, אלא גם את כימותה. זאת, בשים לב שבטפסי 106 פורט רכיב העמלות ששולם לעובד, ואלה מהווים ראיה לכאורה לסכום המגיע, ובשים לב לסעיף 5ב להסכם ההעסקה משנת 2006 לפיו "ספרי מנורה לרבות דוחות עמלת הפקוח ודוחות מחשב של מנורה מחייבים לכל דבר ועניין ומהווים ראיה לכאורה למצב חשבונות המפקח". בהתאם לכך, נקבע כי החברה באמצעות טפסי 106 הרימה את נטל ההוכחה לכימותם של הסכומים אותם קיבל העובד מהחברה במהלך תקופת העסקתו, ואלה הסתכמו
ב - 1,808,293 ₪. אשר להיקף הזכאות על פי הדו"חות הגישה החברה חוות דעת מומחה מטעמה.
15. העובד – אשר לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו – ערך את תחשיביו בעצמו. בסעיף 44 לפסק הדין מנה בית הדין האזורי עשרה נימוקים המבססים את מסקנתו כי העובד לא עמד בנטל ההוכחה בהקשר לרכיב הפרשי שכר ועמלות, והם:
ראשית, תחשיביו של העובד בכתב תביעתו אינם ברורים ואין כל אסמכתא לגבי הסכומים הנקובים בהם. תחשיביו בכתב התביעה נמוכים בעשרות מונים מאלו שבתצהירו ו"היא הנותנת שלא הרים את הנטל הנדרש לכימות תביעתו". בנוסף, בכתב התביעה בחר להביא מספר דוגמאות מצומצם בנוגע לטעויות שנפלו לטענתו בדו"חות החברה, ולכן גם אם תתקבל טענת העובד בדבר טעויות בדו"חות אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר הרמת נטל הוכחת העילה וכימותה.
שנית, העובד לא התייחס לעמלות הרבות שקיבל במהלך העסקתו ולא קיזז אותן מתביעתו, כשאת העמלות בחסר הצמיד למדד ואילו את הסכומים שקיבל לא הצמיד, ודי בכך לדחות תביעתו.
שלישית, במסגרת הליך גילוי המסמכים גילתה החברה לתובע 1,800 מסמכים לרבות דו"חות מתוקנים ומעודכנים. העובד לא הציג את המסמכים האלה, ולכן לא ניתן היה לבחון אם הסתמך בתחשיביו על הדו"חות המעודכנים אם לאו. מעבר לכך, התובע לא תיקן תחשיביו על דרך ההפחתה של סכומי עמלות ששולמו ותשלומם השוטף בדו"חות המעודכנים.
רביעית, העובד בעדותו סתר את תחשיביו. שכן בעדותו העיד כי הסתמך על הדו"חות שהיו בידיו בנובמבר 2008, אולם מדובר בדו"חות דינאמיים ועל כן צריך היה לבצע את התחשיב על סמך הדו"חות האחרונים שהציגה החברה. בית הדין האזורי קבע כי די בכך לדחות תחשיביו של העובד, ואף ציין כי לא ברור על איזה דו"חות התבסס העובד משכלל לא צירף דו"חות, ובכל מקרה ברור כי דרך חישוב זו אינה עומדת עם הוראות הסכם ההעסקה משנת 2006, הכולל חריגים ותניות לזכאות לעמלה. העובד לא התייחס למימד זה בתחשיביו ודי בכך לדחות תביעתו. בית הדין האזורי הדגיש כי העובד לא הסתמך על דו"חות החברה, המתארים גם שינויים שחלו בפוליסות מאז הפקתן לרבות הגדלות, ביטולים, העברות וכיוצא באלה. העובד לא התייחס לדו"חות שכן לטענתו הם שגויים, אך לא הוכיח כי הנתונים אותם הוא הזין הם הנכונים.
חמישית, החברה הגישה חוות דעת והתייחסה לכלל טענות העובד וטענות רבות של החברה סתרו את חישובי העובד. העובד לא הגיש חוות דעת נגדית. בהקשר זה נאמר "מכיוון שהתובע הוא זה שנושא בנטל להוכיח את תביעתו הרי משלא הציג את הדו"חות שנמסרו לו ולא הגיש חוות דעת נגדית, לא ניתן לקבוע כי תחשיביו הם הנכונים" (עמ' 25).
שישית, נקבע – תוך הפניה לעדותו של מר הרץ - כי העובד לא הרים את הנטל להוכיח כי ניתן היה בתקופה הרלבנטית לתובענה להציג דו"חות אלו בדו"חות אקסל.
שביעית, עיון בעדותו של העובד מעלה כי חלק מתחשיביו מבוססים על אומדן ללא הוכחה מדויקת.
שמינית, עיון בכתב התביעה מעלה כי אין כל פירוט לגבי אופן התחשיב ואין כל אפשרות לבחון את התחשיב כראוי ובכתב התביעה מצוין סכום גלובאלי ללא התייחסות ספציפית לסוג הפוליסות הרלוונטיות מהן נגזר התחשיב. פירוט זה משמעותי, שכן מהסכם 2006 עולה שלכל סוג פוליסה תנאים שונים מבחינת העמלות, ביטולים וכיוצא באלה.
תשיעית, לא ניתן לקבל את תחשיב העובד המבוסס על נתוני תפוקה בלבד, הן בשל ביטולי פוליסה במועד מאוחר יותר והן בשל העובדה שיש מקרים שלמרות שקיימת גבייה אין זכאות לעמלה בהתאם להוראות הסכם ההעסקה (כגון מחמת שבמצטבר לא הגיע העובד לרף תפוקת המינימום במונחי ם כספיים (150,000 ₪) או מספר פוליסות (20 פוליסות)). בהקשר זה נתן בית הדין האזורי משקל לעדותו של המומחה מטעם החברה, אשר עדותו עלתה בקנה אחד עם עדותו של מר הרץ, והוראות הסכם 2006. מנגד, "התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי עמד בתנאים אלו ותחשיביו כלל לא בדקו ספציפית נושאים אלו ודי בכך כדי לדחות את תחשיביו של התובע, במיוחד נוכח הודייתו כי כל מה שעשה זה לקחת את נתוני התפוקה והכפלתם באחוז העמלה הנדרש" (עמ' 28).
עשירית, תחשיביו של העובד מתבססים בחלק משמעותי של המקרים על עמלה של 100% בכל הנוגע לסוכנות יובל לנדאו, אשר זו על פי עדותו היתה סוכנות משמעותית ביותר עבורו. בית הדין האזורי קבע כי זכאותו לעמלה בגין סוכנות זו עמדה על 50% בלבד. גם בשל כך נקבע כי תחשיביו אינם נכונים, "במיוחד שלא ניתן כלל לדעת מהתחשיב איזה חלק מהתחשיב נוגע לסוכנות זו" (סעיף 49). את הקביעה כי גובה העמלה בגין סוכנות זו עמד על 50% ביסס בית הדין האזורי על דחיית גרסת העובד וקבלת גרסתה של החברה. אשר לגרסת העובד הרי שתחילה נדחתה גרסתו כי הוא גייס את סוכנות לנדאו; הודעה מיום 11.3.07 שנשלחה במייל לגב' נעמי כהן עם העתק לעובד ובה נאמר במפורש "התגמול אשר יקבל יונתן בגינו יהיה בגובה של 50% מעמלת הפיקוח הנהוגה במנורה", והוא לא הציג הודעה מטעמו המתנגדת לעמלה המצוינת במייל ובכך נתן הסכמתו להפחתת העמלה; העובד העיד כי הביע התנגדותו למייל זה, אך לא הציג מייל מתנגד, וטענתו כי זה לא נשתמר לא נתקבלה כאשר מיילים רבים אחרים מצא לנכון לשמור; העובד הודה כי ידע על ההפחתה כבר בסוף שנת 2008 למרות זאת אין מכתב או מייל מטעמו עד למייל מיום 23.3.09; המסמך היחיד בו מצוינת התנגדותו הוא מיום 23.3.09. לאור מכלול זה נאמר בפסק הדין "יש רק לתמוה מדוע בפגישה זו בזמן אמת לא טען התובע כי הוציא מייל בעבר על התנגדותו לכך. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע כי התנגד בזמן אמת למייל שהודיע לו על שינוי העמלה ובכך יש לראות בהתנהגות התובע מזמן אמת כהסכמה להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו". מנגד, קיבל בית הדין את גרסת החברה תוך מתן אמון בעדותו של מר אלקיים בנקודה זו, אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו של מר בצרי.
16. כמו כן, נדחו טענות העובד לעניין עמלת גיוס סוכנים על בסיס סעיף 3ד להסכם 2006 הקובע זכאות ל"מענק גיוס חד פעמי בסך 4,000 ₪ בגין כל סוכן שגוייס ואשר עמד ביעד התפוקה המזכה במענק הגיוס ...". בית הדין האזורי קבע כי יש לפרש הוראה זו בזיקה לסעיף 2 להסכם העבודה לפיה "המפקח יעסוק ברכישת עסקי ביטוח חיים ובריאות עבור מנורה באמצעות סוכנים שגויסו על ידו ו/או יעבדו תחת פיקוחו" כחלה רק במקרה בו המפקח הוא שגייס במישרין סוכן חדש. עוד נקבע כי "כל פרשנות אחרת תוביל למצב בו כל סוכן תחת התובע יזכה אותו בעמלה בין אם גויס על ידו או על ידי מישהו אחר או שהועבר לטיפולו. התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח מי וכמה סוכנים הוא גייס.. ומעבר לכך לא הוכיח כי שאר התנאים בסעיף מתקיימים", כגון יעד התפוקה המזכה כהגדרתו באותו הסעיף.
כמו כן, נקבע כי העובד לא הוכיח כי הוא זכאי לפרסים להם טען.
משנדחו חישוביו של העובד לעניין הפרשי העמלות, נדחה גם רכיב התביעה להפרשי פיצויי פיטורים אשר תחשיבו מבוסס על אותם הפרשי עמלות נטענים שנדחו.
17. בית הדין קמא קיבל את תחשיב התובע כי מגיע לו תשלום בגין 25 ימי חופשה, ולא 21.5 כפי ששולם לו, אולם זאת לפי ערך יומי כפי תחשיב החברה ולא כפי תחשיבו של העובד, המבוסס על תחשיבו לעניין ההפרשי העמלות שנדחה. משכך, נפסק לעובד סך של 7,624 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה.