73. הדברים אמורים בבחינת למעלה מן הצורך ובמבט צופה פני עתיד, שכן בעת הזו אין להם משמעות מעשית. כפי שכבר הובהר, בשלב זה השאיפה היא להביא למיצוי מהיר של העסקה כך שניתן יהיה לממש את הפוטנציאל של שני המתחמים לטובת הציבור. עם זאת, נבקש להדגיש בפני רמ"י כי עמידתה על כך שתנאי חוזי החכירה שעליהם חתומים גורמים פרטיים יקוימו במלואם היא חלק בלתי נפרד מחובתה כנאמן הציבור. התעלמות מהפרות של חוכרים חוטאת לתכלית של שימוש מיטבי במקרקעי ישראל ופוגעת באינטרס הציבורי (ראו בהקשר זה גם את דבריי בע"א 2627/11 א.דיבון חברה לנאמנות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (3.7.2018)). אנו תקווה כי לא נצטרך לחזור על דברים אלה בעתיד.
סיכום
74. "המקרקעין הם נכס יחיד במינו מבין נכסיה של המדינה. קשה להפריז בחשיבותם לחברה ולמדינה. אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה'נשמה' של העם, הרי שמקרקעיה הם ה'גוף' שלו" (עניין שיח חדש, בעמ' 62). חזקה על רשויות הציבור – ובראשן רמ"י, נאמנת הקרקעות – כי עקרונות חשובים אלה עומדים לנגד עיניהן עת שהן מתקשרות עם גורמים פרטיים בנוגע למקרקעי הציבור. אחד הביטויים הקונקרטיים החשובים של עקרונות אלה – הלכה למעשה – הוא שקילות התמורות. אכן, לא אחת אין לבית המשפט כלים להכריע בשאלה של שקילות התמורות לגופה, אך יש גם יש בכוחו לבחון האם הרשות המינהלית עצמה נקטה בהליכים מתאימים לצורך קבלת החלטות מיטבית, בין היתר בהתבסס על הנחת תשתית עובדתית ובחינתן של חלופות, כמפורט בפסקה 62 לעיל.
75. בסיכומו של דבר, במקרה זה, על אף שהיבט שקילות התמורות בהסכם המשולש עורר סימני שאלה, העותרת לא עמדה בנטל להראות – בנקודת הזמן הנוכחית –שההחלטות חורגות ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בהן, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות. למרבית הצער, לחלוף הזמן יש מחיר גם מבחינת יכולתו של בית המשפט לתת סעד שאינו פוגע באינטרס הציבורי בסיכומו של חשבון. אין בכך כדי לגרוע מחובתן של רמ"י ושל העירייה להבטיח כי התכליות הציבוריות שעומדות בבסיס ההסכם המשולש יוגשמו באופן מקסימלי ובמהירות הראויה. למעשה, היפוכם של דברים הוא הנכון. ניתן אף לומר שמשקלה של החובה לעשות כן גובר בנסיבות הנוכחיות.
76. אם כן, בכפוף להצהרתה של השער לישראל על חזרתה מההשגה שהגישה, ולכך שהעסקה תובא לוועדת הפטור של רמ"י בתוך ארבעה חודשים – אנו דוחים את העתירה. בהתחשב במכלול הנסיבות, בהערותינו לאורך פסק הדין ולכך שבסופו של דבר ההליך דנן הוביל למשיכת ההשגה מצד השער לישראל ולקציבת מועד לדיון בוועדת הפטור (עניין שהשיא תועלת כלכלית), אנו מורים כי רמ"י, העירייה והשער לישראל יישאו במשותף בהוצאותיה של העותרת בסך כולל של 60,000 שקלים.