176. שיר טענה בסיכומי התשובה שלה (סעיפים 244-251), כי הליגה היא שגרמה להתארכות ההליכים, בין היתר בדרך של העמסת חמישה קלסרים עבי כרס של מוצגים, תצהירים של מאות עמודים במצטבר, וכן כי האריכה בחקירות.
177. הליגה צודקת, ללא ספק, בטענתה, כי רובו המוחלט של המשפט – הזמן שהוקדש לשמיעתו ולבירורו, עדויות העדים שנשמעו במהלכו, מאות המוצגים שהוצגו במסגרתו, אלפי עמודי הפרוטוקול שנרשמו – עסק בתביעתה של שיר, על כל חלופותיה, כאשר גם הגנתה בתביעת הליגה נסמכה על עילות תביעתה.
גם היקפה הכספי של תביעות שיר – 26,887,575 ₪, על פי החלופה הראשונה, 17,727,357 ₪ על פי החלופה השנייה ו-14,260,139 ₪ על פי החלופה השלישית – גדול לאין ערוך מהיקף תביעתה של הליגה – 4,189,889 ₪ (ולפיכך גם הוחלט ששיר תפתח בהבאת ראיותיה).
אמנם, שני הצדדים הרבו בהצגת מוצגים, הגישו תצהירים רבים וארוכים במיוחד ולא חסכו כל עד אפשרי. גם חקירותיהם התארכו במידה רבה. אך לא ניתן לבוא בטרוניה על כך כלפי הליגה, שגייסה את כל כוחותיה ויכולותיה הכספיות כדי להתגונן בפני התביעה "הענקית" של שיר, שאילו היתה מתקבלת היא היתה ממיטה עליה בוודאי אסון כלכלי.
למרות זאת, אינני סבור שיש לפסוק לליגה את הסכום המדויק, שהיא שילמה לבאי-כוחה. בחירתה לפנות למשרד עורכי-דין מהמובילים (וכנראה גם היקרים) במדינה (כפי שעשתה גם שיר), גם אם היא מובנת ומוצדקת, איננה מחייבת את בית המשפט.
178. קנה מידה, ראוי, לדעתי (ראוי, אך בוודאי לא מחייב), הוא התעריף הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס-2000.
התעריף הנקוב בכללים אלה עבור תביעות כספיות הוא מדורג, באופן ששיעורו באחוזים פוחת ככל שסכום התביעה עולה (סעיף 1 לתוספת), כך שבענייננו השיעור המתאים הוא 4% מסכום התביעה. בנוסף לכך, נקבע תעריף עבור כל ישיבה.
בענייננו, התקיימו כשלושים ישיבות הוכחות, מלבד ישיבות קדם-משפט וכדו'.
סכום התביעה הכולל בשתי התביעות הוא: 31,077,464 ₪ (על פי החלופה הראשונה בתביעת שיר).
שקלול כל האמור לעיל מביא אותי למסקנה, שסכום שכר-הטרחה הראוי שיש לפסוק לליגה הוא: 1,500,000 ₪ (כ-4.8% מסכום התביעות הכולל), בצירוף מע"מ.
כיוון שסכום זה חושב מתוך סכומי התביעות, וכיוון שהתביעה העיקרית היא תביעתה של שיר, יש להוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת תביעת שיר.
179. נוסף לכך תבעה הליגה את התשלום ששילמה למומחה מטעמה, פרופ' בלס, בסך 621,774 ₪, וצירפה קבלות על תשלום זה (סעיף 599 ונספח ג' לסיכומיה).
שכרם של מומחים אשר טרחתם נדרשה לצורך הוכחת טענותיו של בעל דין מהווה "הוצאות משפט", שיש לפסוק אותן כדבר שבשגרה בתום ההליך (ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, 25.5.06).
השכר ששולם בענייננו לפרופ' בלס גבוה במיוחד, אך הוא נגזר מההשקעה הרבה שנדרשה על ידו ומהיותו מומחה בעל שם בתחומו, והוא אינו בלתי פרופורציונלי לתביעות שנדונו כאן (השוו: רע"א 5919/14 בכר נ' המברשת רוחמה, אגודה, 29.1.05).
זאת משום, שפרופ' בלס גויס על-יד הליגה כדי להתמודד מול חוות דעתו של המומחה מטעם הליגה, בעל שם כשלעצמו, פרופ' עופר, וכדי להתגונן מפני תביעת בת ה-26 מיליונים של שיר.
פרופ' בלס אף נחקר על חוות דעתו במשך שלוש ישיבות ארוכות.
אולם, גם בהקשר לשכר הטרחה ששולם למומחה, בית המשפט אינו מחויב לפסוק דווקא אותו סכום, והוא רשאי להפעיל את שיקול דעתו.
אני סבור שיש לחייב את שיר בתשלום שכר המומחה פרופ' בלס, בסך 350,000 ₪.
סכום זה שולם בשנים 2013-2014, על-פי הקבלות שהוצגו, ולכן יש להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה, 1.1.14.
180. כמובן, שלאור קבלת תביעת הליגה, על שיר להשיב את האגרה שזו שילמה בקשר לתביעתה.