6. עוד הכריע הבורר בעניין הרלוונטי שבפני, והוא, בתביעה שהועברה אליו, לאחר שהוגשה תחילה בבית הדין לעבודה (ס"ע (עבודה נצרת) 35969-09-13). בעניין זה קבע הבורר, כי יש לראות בג'מאל מלבד היותו בעל מניות בחברה, אף כעובד של החברה. כפועל יוצא מכך, קבע הבורר, כי מכלל הרכיבים שנתבעו על ידי ג'מאל בגין זכויות סוציאליות שונות, על החברה לשלם לג'מאל אך את רכיב פדיון דמי החופשה, בסך של 23,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.4.11 ועד לתשלום בפועל.
7. משניתן פסק הבוררות שתוצאתו לא הניחה את דעתם של המבקשים, הם הגישו ביום 4.1.18 בקשה לביטולו. למען שלמות התמונה אציין, כי בבד בבד, עם הגשת הבקשה דנן, הגיש ג'מאל בקשה להטלת עיקולים זמניים ברישום אצל מחזיקים שונים. על יסוד בקשתו זו ניתן על ידי המותב הקודם (כב' השופטת תמר נסים שי) ביום 1.3.18 צו עיקול זמני במעמד צד אחד. בהמשך הגיש עלי בקשה לביטול צו העיקול שניתן, ברם בקשתו זו נדחתה.
טיעוני המבקשים:
8. הבקשה מתייחסת לשני היבטים עיקריים שנדונו בפני הבורר. האחד –במישור הזכויות של ג'מאל כבעל מניות מיעוט והזכויות הנגזרות מכך (עניין העולה מהתביעה שהוגשה על ידי ג'מאל ישירות לבורר) והשני – במישור יחסי עובד מעביד (עניין העולה מהתביעה שהועברה לבורר לאחר שהוגשה תחילה לבית הדין לעבודה). בשני היבטים אלה דן הבורר ופסק תוך חריגה מסמכות ו/או בניגוד להוראות דין קוגנטיות, כך לפי טענות המבקשים.
9. באשר להיבט הראשון טענו המבקשים, כי פסק הבוררות מכריע באופן ישיר בשאלות הנוגעות לקיפוח המיעוט ו/או עושק המיעוט של בעל מניות מיעוט בחברה, וזאת בניגוד לחוק ולהלכה הנהוגה, ובעיקר בניגוד לסעדים להם עתר ג'מאל בתביעתו. לטענתם, מניתוח כתב התביעה שהוגש על ידי ג'מאל ישירות לבורר עולה, כי עילת התביעה, הינה מכוח סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") - עילה של קיפוח המיעוט והסרתו, כאשר הסעד היחידי שניתן לפסוק לו הינו רכישה כפויה של מניות ג'מאל על ידי עלי. לטענתם, הסעד של רכישה כפויה, הנקובה באופן מפורש בסעיף הנ"ל הוכר גם על פי הפסיקה כסעד מרכזי להתמודדות עם מצבים של קיפוח, ואפשרות זו אף עלתה בתביעתו של ג'מאל.
10. לאור כך, הרי שהבורר לא היה מוסמך להשית על עלי באופן אישי תשלום בסך של 600,000 ₪, שעה שג'מאל עתר בכתב תביעתו לקבלת סעד של הסרת הקיפוח, ולא עתר לקבל סעד אחר מלבד זה. לפיכך, פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות כאשר הבורר פסק סעדים מעבר לנדרש בכתבי הטענות.