133. תחילה נפנה לאפשרות שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהמגעים ביניהם החלו ללא תכנון מוקדם ולאחר סיום המשא ומתן. במקרה כזה יש לצאת מהנחה עובדתית ולפיה עת ניתנה לתובע הודעה על הפסקת המשא ומתן, כבר ידעו דורי מדיה ושניר שהם עצמם מתעתדים לנסות ולהשלים את המשא ומתן ללא מעורבותו ולקדם את המיזם בלעדיו.
הנחה עובדתית כזו מובילה למסקנה כי שניר ודורי מדיה הפרו כלפי התובע חובות שבדין. בראש ובראשונה – חובת תום הלב, הן במשא ומתן (למהותה ר' למשל ע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (29.1.2017)) והן, לגבי שניר, בקיום הסכם. נראה כי אין צורך להרחיב בענין זה. מתן הודעה לתובע על הפסקת משא ומתן בעוד המטרה האמיתית היא המשכת המשא ומתן בלעדיו, אינה מתיישבת עם חובת תום הלב של מי מהנתבעים.
134. בנוסף נראה כי שניר הפר הסכמות שהיו לו עם התובע ואף חובות מדיני השותפות.
התשתית הראייתית מבססת מסקנה כי מערכת היחסים שבין התובע ושניר עלתה לכדי שותפות והסכם לפעול במשותף להקמת המיזם. בהקשר זה יוזכרו בין השאר: הקמת החברה המשותפת; עקרונות שהוחלפו (אף אם לא סוכמו כל הפרטים המדוייקים ), לרבות עקרונות לגבי שותפות 50-50, כהונה כדירקטור בחברה שתוקם, אי תחרות, השקעת הכסף ועוד (נספחים 82-81, עמ' 318 ש' 4 – עמ' 320 ש' 27); תיאור מטרתה של החברה המשותפת במסמך עליו עברו שני הצדדים בזמן אמת (נספח 1); ומחוייבותם לתיאום ("אני חושב שאתה יודע שאני לא פועל בלי שאנחנו מתואמים. ולכן אני מחכה שנדבר", שניר בדוא"ל מיום 30.4.2014, נספח 91).
ניתן להזכיר גם את ההתנהלות הממושכת תוך הצגה של התובע ושניר כיחידה אחת (למול דורי מדיה למשל נספח 17 לתצהיר שניר, נספח 104, טיוטות ההסכם; למול גורמים אחרים למשל נספח 30) וכשותפים (ר' למשל דוא"ל מיום 10.5.2013 ("Guy, please meet Givon, my partner in crime in the youtube business."; נספח 4); דוא"ל מיום 24.5.2013 ("Allow me to introduce Givon, my partner in the video initiative we discussed"; נספח 34); דוא"ל מיום 27.6.2013 ("My partner Givon is copied this email"; נספח 11; נספח 51 לתצהיר שניר); דוא"ל מיום 15.6.2013 ("I spoke with my partner Givon about the possibility of partnering with FullScreen to create an Israeli based mcn…." ; נספח 20)).
שניר עצמו טען כי היו בינו לבין התובע "הסכמות", הגם שטען במקביל כי חרף בקשותיו, ההסכמות לא עוגנו בהסכם כתוב וכי לא נחתם ביניהם הסכם מחייב (סע' 38 לתצהיר שניר). יתכן כי העובדה שלא נחתם הסכם מייסדים קשורה להתקדמות המו"מ מול דורי (סע' 62 לתצהיר התובע וכן - עמ' 26 ש' 16-4, עמ' 27 ש' 30-25). אין מדובר בהסכם שיש לו דרישת כתב קונסטיטוטיבית. כן ר' והשוו לענין זה עדות מר אוזן בעמ' 157 ש' 27-15, עמ' 166 ש' 8-1.