135. בכל הנוגע לשניר היתה אפוא הפרה של הסכמות וגם חובות המוטלות על שותף, כמו אלה הנזכרות בסע' 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] ("להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו") ואולי גם בסע' 39 לפקודה (המתייחס ל"שותף המקיים בלי הסכמת השותפים עסק הדומה במהותו לעסק השותפות ומתחרה בו"). יצויין כי חובות אלה הולמות את נסיבות המקרה דנן יותר מאשר חובותיו של בעל מניות ודירקטור, אשר גם אליהן הפנו טיעוני התובע. החברה המשותפת, הום גרואון, היוותה כלי טכני. עיקר הדברים היה בשותפות שבין התובע לשניר ובהסכמות וההבנות שביניהם, הסכמות שהופרו.
136. דורי היתה ערה ליחסים בין התובע לשניר ואף לחברה המשותפת שהוקמה על ידם והתייחסה אליהם כגוף אחד. בהתאם ועדיין תחת ההנחה העובדתית הנזכרת ולנוכח שיתוף הפעולה והתיאום בין שניר לדורי מדיה, יש גם לומר כי דורי עוולה כלפי התובע בעוולת גרם הפרת חוזה לפי סע' 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון").
137. הודעה לתובע כאילו המשא ומתן הופסק בעוד בפועל הכוונה היתה להוציא את התובע מהמשא ומתן ולהמשיכו בלעדיו, יכולה גם לעלות כדי תרמית לפי סע' 56 לפקודת הנזיקין ("תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה .... ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון").
138. הן בענין עוולת גרם הפרת חוזה והן בענין עוולת התרמית, קיומו של נזק ממון הוא רכיב לצורך האפשרות להפרע פיצויים. לאור ההסכם הדיוני שבין הצדדים, שאלת הנזק טרם לובנה באופן המאפשר להדרש אליה. כמו כן, לא יכולה להתברר בשלב זה באופן מספק שאלת קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט.
139. במקביל ניתן לומר כבר עתה כי לא שוכנעתי בהתקיימות יסודות עילת גזל סודות מסחריים אשר נטענה ע"י התובע כלפי דורי מדיה (פרק ב' לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999). ענין זה נזכר בקצרה בלבד בסיכומים ומטעם טוב.
140. נעבור עתה לבחינת החלופה האחרת ולפיה התובע הוא אשר לא הרים נטל המוטל עליו. במקרה כזה יש לצאת מהנחה עובדתית כי הודעת סיום המשא ומתן אכן ניתנה, כנטען ע"י הנתבעים, מתוך כוונה אמיתית לסיים את המגעים עם שניר והתובע וכי משא ומתן עם שניר חוּדש ללא כוונה תחילה ובעקבות פגישה אקראית שהתקיימה מספר ימים לאחר סיום המשא ומתן.