חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות (סעיף 40ט(א)(2) לחוק העונשין) – בהכרעת הדין התייחסתי בפרוטרוט למעמדו של הנאשם בעסק (עמוד 47), וקבעתי כי היה שותף שווה למגן ותפקד בעסק כאורגן וכמנהל. מהראיות עלה, כי הנאשם היה שותף מלא בקבלת החלטות ניהוליות משמעותיות, כגון תקופת האשראי שתינתן ללקוחות, תדירות גריסת החומר המפליל וכו'. הנאשם נחזה על ידי עובדי העסק כאחד מהבעלים, הוא קיבל את חלקם לעבודה, סיכם עמם את תנאי השכר, דאג לתלושי משכורת עבורם ונתן להם הוראות שונות. הנאשם ערב לחובות העסק, קיבל מהעסק משכורת יומית ומשך גם מאות אלפי דולרים לצרכיו, בדומה למגן.
בנוסף, בחנתי את מודעותו של הנאשם לכל אחד מהשירותים שנתן העסק, גם לאלה שלא ביצע בעצמו, וקבעתי כי היה מודע להם, וגם ידע כי סכומי העסקאות עולים במקרים רבים על 50,000 ₪. כן קבעתי כי הנאשם היה מודע לעבירות המס שבוצעו בעסק (עמוד 73).
עמדתי על כך שחלקיהם של שני השותפים בעשייה הפלילית לא היו שווים. בעוד מגן ביצע את כל עבודת הניהול השוטפת, כולל הפעלת העובדים, עריכת העסקאות בתוך המשרד, קשר עם ספקי המזומנים וספקי החשבוניות, נמנע הנאשם מתפעול שוטף והסתפק בקריאת עיתון וביצוע פעולות מועטות של רישום דף היתרות היומי (ת/14), ניהול אגף המלווים לעסק, ספירת הכסף ומדי פעם גם חלוקת הוראות לעובדים ולמגן (עמוד 61).
ציינתי כי הימנעות החוקרים מבירור חלוקת התפקידים המדויקת בין השותפים והטעמים לה, מקשה על קביעת חלקו של כל שותף בעשייה הפלילית. היות ועסקינן בשותפות לדבר עבירה, שאינה נמדדת רק ברווח הכספי, חשוב לכמת את היקף העשייה הפלילית המיוחסת לכל שותף ואת תרומתו למעשה העברייני. הדבר לא נעשה, ולכן נותר לבסס את המסקנה על העובדות שניתן היה לחלץ מהראיות.
בבחינת מידת השליטה של כל אחד מהשותפים בעסק, והשאלה כיצד היה נראה האירוע העברייני אלמלא תרומתו, אין מנוס מהקביעה, כי יתכן והאירוע העברייני יכול היה להתקיים גם ללא נוכחות הנאשם, אך לא בלעדי מגן. למעט ערבות הנאשם לחובות העסק, שהיתה חשובה למלווים, בשל המוניטין הטובים שלו, כל יתר פעילויות הנאשם יכולות היו להתבצע, ובפועל גם בוצעו על ידי אחרים. לכן, המסקנה היא כי היקף העשייה הפלילית שלו מצומצם יחסית למגן. מאידך גיסא, אין לשכוח כי הנאשם, בהשקעה פיזית קטנה בהרבה, קיבל נתח שווה למגן ברווחי העסק. עניין זה יקבל משקל מה, אך לא גבוה במיוחד, בשקילת העונש.