במסגרת הכרעת הדין נשקל כל ספק לזכותו של הנאשם, ובכך צומצמו ההיקפים הכספיים בגינם הורשע הנאשם בסופו של יום. עם זאת, איני יכולה להתעלם מהעובדה שהחוסר בראיות מדויקות נובע בראש וראשונה מפעולותיו של הנאשם שהביא להשמדת מסמכי הנהלת החשבונות של העסק, ורק לאחר מכן, ממחדלי חקירה כאלה או אחרים.
ב"כ הנאשם מעלה מספר טענות באשר להיקף הנזקים:
1. נזק מופחת עקב פטור ממע"מ לעסקאות יהלומים - מאחר ובענף היהלומים לא מקזזים תשומות, תשלום המע"מ היחיד שנמנע מהמדינה, הוא זה הנגזר מהעמלות שגבה העסק, ועומד על סך של כ-300,000 ₪. לכן, הפסיקה העוסקת בעבירות הקלאסיות של חשבוניות פיקטיביות שעניינן קיזוז תשומות, אינה רלוונטית לענייננו, למעט השמטת המע"מ מרווחי העסק בגין עמלות.
2. נזק מופחת היות ומדובר בחשבוניות אמיתיות- אין להשוות את עניינו של הנאשם למפיצי החשבוניות הקלאסיים, שם אין צד שני לעסקה. העסק מאידך לא הדפיס חשבוניות, אלא רק תיווך בין חשבוניות לשיקים. כאשר יהלומן קיבל מהעסק חשבונית, משמעות הדבר שיהלומן אחר הוציא אותה, כך שקיים איזון בין אלה שהוציאו את החשבוניות המבטאות הכנסה, לבין אלה שקיבלו את החשבונית ונתנו את השיק, ולהם יש הוצאה. גם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס, חמורה יותר מאשר בעבירה של אי דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
3. נזק מופחת עקב אי הרשעה בכל היקפי העבירות נשוא האישום - הנאשם הורשע ב- 40% מהיקף עבירות המס שיוחסו לו בכתב האישום, וב- 60% מהיקף עבירות הלבנת ההון שיוחסו לו. היקף עבירות המס המיוחסות לנאשם, עומד על 1,800,000 ₪ וחבות המס היא 50% ממנה. מדובר בהיקפים נמוכים משמעותית מאלה שנטענו בכתב האישום.
4. מספרן המועט של הפעולות החייבות בדיווח מכלל הפעולות - מספר הפעולות החייבות בדיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון אינו ידוע, אלא רק היקפן הכספי מסך המחזור. מדובר בכ-3% מסך כל הפעולות שבוצעו. ב"כ הנאשם מפנים לפסיקה המלמדת לשיטתם, על כך שבתי המשפט נותנים משקל למספר הפעולות ברות הדיווח, יותר מאשר להיקף הכספי שלהן.
5. הפערים בין כתב האישום לבין הכרעת הדין - בכתב האישום נטען כי כלל הפעילות הפיננסית של העסק חייבה דיווח, ואילו על פי הכרעת הדין, רק 70% מאופרציית חנ"י היה חייב בדיווח, וחלק לא ידוע משירותי העמדת נכסים והמרת המטבע. זהו פער משמעותי.
מצאתי ממש בחלק מהטענות, הגם שבשורה התחתונה יש בהן כדי להשפיע על העונש במידת מה בלבד.
עסקאות ביהלומים בין יהלומנים פטורות ממע"מ (סעיף 33 לחוק מע"מ), ולכן לא נדרש קיזוז תשומות בגין החשבוניות נשוא אופרציית חנ"י, וחבות המע"מ היחידה במסגרת האישומים, היא בגין העמלות שגבה העסק. מכאן, שלא נגרם לאוצר המדינה הנזק שיכול היה להיגרם, אילו היו חשבוניות בסכומים כאלה מופצות בענפים אחרים של המשק.
איני מקבלת את הטענה כי כל העסקאות היו עסקאות אמת, רק שלא בין אותם צדדים, ומכאן שהחשבוניות שיקפו הכנסה אמיתית. עולה מהראיות, כי חלק מהחשבוניות שיקפו עסקאות שהתקיימו (אך בין צדדים אחרים מאלה הנקובים בחשבונית), וחלקן לא שיקפו עסקאות כלל (ראו הרחבה לעניין זה בעמוד 110 להכרעת הדין).
קיבלתי גם את טענת ההגנה, לפיה לא כל הפעולות היו חייבות בדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון, באשר לא הגיעו לסף הדיווח של 50,000 ₪, אלא רק מיעוטן. מאידך, מדובר בעסקאות בהיקפים גדולים, כ-70% ממחזור עסקאות החנ"י ואחוזים לא ידועים מעסקאות ההמרה והעמדת הנכסים (עמודים 99-100 להכרעת הדין).
נכון גם שהיקף העסקאות בהן הורשע הנאשם קטן יותר מהיקף העסקאות בהן הורשע מגן. אולם אין בכך כדי לגרוע מהנזק למשטר הדיווח והפיקוח על מרשם נותני שירותי מטבע. יודגש כי גם אם רוב העסקאות לא היו חייבות בדיווח, עדיין הנאשם ביצע עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, בהיותו מנהל עסק למתן שירותי מטבע ללא רישום כדין במרשם, ובכך אפשר העלמה והסתרה של הפעילות מעיני הרשויות ומנע מהן את האפשרות לפקח על הפעילות הפיננסית שלו ושל לקוחותיו.
איני מקבלת את הטענה, לפיה בעבירות הסיוע לאחר, הנזק שנגרם לאוצר המדינה בגין החשבוניות הכוזבות של יהלומנים, קטן יותר מאשר במגזרים בהם נהוג משטר דיווחים שונה, שכן לא הוכחה. ברי כי גם במשטר דיווח המיוחד ליהלומנים (על פי מחזור - ת/82א) נגרם נזק עקב הפצת חשבוניות כוזבות או זרות (ראו הכרעת הדין בעמודים 110-111). ככל שביקשה ההגנה לטעון כי מדובר בנזק קטן יותר מבחינה חשבונאית, היה עליה להוכיח זאת בראיות.
אין לשכוח כי באופרציית חנ"י הועברו על ידי העסק חשבוניות בסכום כולל של יותר ממיליארד ₪, ובכך למעשה מתבטא הנזק העיקרי לקופת הציבור, וכאן גם אין הבדל משמעותי בין הנאשם לבין מגן.
לסיכום נקודה זו, בשקילת העונש (הן עונש המאסר והן עונש הקנס), אביא בחשבון במידת מה, את השוני בהיקפי המחזורים בין הנאשם לבין מגן. כן אביא בחשבון את הנזקים הקלים יותר לרשויות המס, לעומת תיקים אחרים (של הפצת חשבוניות פיקטיביות), נוכח העדר נזק שמקורו בקיזוז תשומות, בגין החשבוניות נשוא אופרציית חנ"י.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה (סעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין) - ב"כ הנאשם טענו, כי מדובר בפעילות שהתנהלה במתחם הבורסה עשרות שנים, ללא התערבות רשויות האכיפה או רשויות הגבייה. הנאשם לא היה מודע לדרך התנהלות שונה, ולכן אינו צריך לשלם את מחיר האכיפה המפתיעה. עם פרוץ הפרשה הוכתב סדר רגולטיבי חדש במתחם הבורסה.
אכן, אופרציית חנ"י היתה נוהג מקובל בבורסה ליהלומים. אלא שהנאשם לא סבר כי הוא עוסק בפעילות חוקית, נהפוך הוא, הנאשם היה מודע לאי החוקיות שבמעשיו, למשמעותם ולפסול שבהם, ויכול היה בכל שלב להפסיק את ביצוע העבירות, אך העדיף להמשיך במעשיו וליהנות מפירותיהם.