זזה ממסטילוב (זאזא) – הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכך שבהיותו בעל חברה למתן שירותי מטבע, העמיד עבור לקוחות החברה נכסים פיננסיים במדינות שונות בהיקף לא ידוע, תוך שימוש בנותני שירותי מטבע שלא היו רשומים במרשם נותני שירותי המטבע במשרד האוצר (מאיר אוחנה, מנחם מגן, הנאשם ואח'). זאזא לא דיווח על הפעולות החייבות בדיווח, שמספרן והיקפן הכספי אינו ידוע. בגין השירותים הללו גבה עמלות בסך 400,000 ₪ לפחות, ולא דיווח על כך. על כן הורשע בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (כולל בעבירה לפי סעיף 3(ב)) ועבירות לפי סעיפים 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה.
על פי הסדר הטיעון בעניינו, נדון זאזא לעונש בן שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 50,000 ₪, וחילוט רכוש בסך 450,000 ₪. החברה בבעלותו נדונה לקנס בסך 100,000 ₪ (ת"פ (מחוזי-ת"א) 47992-07-14 מדינת ישראל נ' ממסטילוב ואח' (1.12.14)).
כן הוגשו כתבי אישום כנגד יהלומנים שקיבלו שירותים מהעסק, בעיקר בעבירות על חוקי המס, ואלה ידונו בהמשך.
ראיות לעניין העונש
מטעם התביעה לא הוגשו ראיות לעניין העונש. לנאשם אין הרשעות קודמות.
מטעם ההגנה הוגשו מוצגים נע/1 ונע/2. נע/1 הוא אסופת מסמכים רפואיים בעניינם של הנאשם ואשתו. נע/2 הוא אסופת מסמכי בנק. מהמסמכים עולה כי אשת של הנאשם מוכרת על ידי המל"ל כבעלת 100% נכות על רקע מחלה כרונית, וסובלת ממחלות נוספות אשר לא יפורטו כאן בשל צנעת הפרט, ומקשות על התפקוד השוטף. גם הנאשם סובל ממחלות קשות, כולל כרוניות, נאלץ לעבור ניתוחים, ועובר טיפולים תקופתיים. מדפי חשבון הבנק עולה, כי לנאשם ואשתו אין הכנסות גבוהות המופקדות בבנקים.
טיעוני המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירות ונסיבותיהן. מדובר בעשייה עבריינית בהיקף עצום במתחם הבורסה ליהלומים, אשר השתרעה על פני שבע שנים, וכללה פעילות ענפה של הוצאת וקבלת חשבוניות כוזבות, ניכיון שקים, העמדת נכסים והמרת מטבע, והכל ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. הנאשם גרף רווחים בסך מיליוני שקלים ולא שילם מיסים כחוק. בנוסף, הנאשם דאג לגרוס את רישומי העסק ולהחביאם, על מנת להשמיד ראיות ולשבש חקירה עתידית. במעשיו העשיר הנאשם את כיסו הפרטי על חשבון הציבור, סייע להוציא כספים מחוץ לישראל, סיכן את משטר הדיווחים העומד בליבו של חוק איסור הלבנת הון עבור בצע כסף, הביא לפגיעה בכלכלת המדינה וביכולת לספק שירותים ציבוריים, לפקח על ניקיון ההון, במרקם החברתי ובערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס.
ב"כ המאשימה הפנתה להיקפים הכספיים של העבירות, כעולה מהכרעת הדין.
הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע עבירות המס, הם ערך השוויון בנשיאה בנטל חבות המס. הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, הם הפרת חובת הדיווח וניהול עסק למתן שירות מטבע ללא מרשם כדין. הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה של שיבוש מהלכי משפט, הם טוהר ההליך השיפוטי וחשיפת האמת.
אשר למתחם העונש ההולם, עתרה ב"כ המאשימה לראות במסכת המעשים, אירוע אחד מתמשך.
ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון, הדנה בחומרתה של העבריינות הכלכלית, שהיא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים, קשה לגילוי ונזקיה למשק קשים. לכן על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה, את היקף הקורבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי באיתורה ואת הצורך להוקיע את יסודות השחיתות. לטענתה, הפסיקה אליה הפנתה עוסקת בעבירות בהיקפים קטנים מאלה בהם הורשע הנאשם, ולמרות זאת, רמת הענישה בה משמעותית וממנה יש לגזור את העונש ההולם. כך למשל בעניינו של גלאם (ע"פ 5783/12), דובר בהשמטת מע"מ בסך של 52,000,000 ₪, השמטת הכנסות בסך של מעל 300,000,000 ₪ והלבנת רכוש אסור בסך של יותר מ-5,000,000 ₪. נקבע כי עונש המאסר בפועל בן עשר שנים, אינו בעל חומרה מיוחדת.
עניינו של הנאשם חמור מעניינו של גלאם, הן מהטעם שהנאשם עזר ליהלומנים רבים להתחמק ממס באמצעות חשבוניות כוזבות, בהיקף של כמעט פי שלושה מגלאם. בנוסף, עבירת הלבנת ההון לפי סעיף 3(ב) בענייננו היתה בהיקף עצום. כך גם בעניינו של בראנס (ע"פ (ב"ש) 9645-02-14) אשר נדון למאסר בן תשע וחצי שנים, בגין עבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ שמקורן בחשבוניות פיקטיביות בהן סחר, בהיקף של מאות מיליוני ₪, העלמת מס הכנסה בסך של כ-380,000,000 ₪, והשתמטות ממע"מ בסך של כ-115,000,000 ₪. בראנס לא הורשע בעבירות הלבנת הון. כך גם בעניינו של ביטון (עפ"ג (ב"ש) 1106-02-17), אשר הורשע בביצוע עבירות מע"מ ומס הכנסה בגין הפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של יותר מ-788,000,000 ₪, שהמע"מ בגינם עומד על כ-110,000,000 ₪. הושת על המערער עונש מאסר בן 100 חודשים. בנוסף, הפנתה לפסק דין עייני (ע"פ 71687/02) שהורשע בהפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 100,000,000 ₪, ונדון לתשע שנות מאסר.
ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי בעבירות מס בסכומים נמוכים יותר ללא עבירות נלוות של הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט, נגזרו עונשי מאסר שבין שבע לעשר שנים.
אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, עתרה ב"כ המאשימה להביא בחשבון כי הנאשם ביחד עם שותפו מגן, שימש כגורם בלעדיו אין במסירת חשבוניות כוזבות ללקוחות בהיקף של מעל מיליארד ₪, ובכך עזר ליהלומנים להתחמק ממס. באופן שיטתי ומשך תקופה ארוכה של שבע שנים, העניק הנאשם שירותי מטבע בהיקף של מעל 700,000,000 ₪ תמורת עמלה, והעלים הכנסות. מדובר בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 117(ב2) לחוק מע"מ. באשר לעבירות הלבנת ההון, הנאשם לא נרשם כנותן שירותי מטבע, ולא העביר דיווחים לרשות להלבנת הון, ובכך רוקן מתוכן את משטר הדיווחים, שהוא תכליתו של חוק איסור הלבנת הון, ונועד להילחם בהון השחור. הנאשם הוסיף והסתיר את פעילותו כאשר דיווח לרשויות דיווח שיקרי אודות הכנסותיו, היקפן ומקורן, השמיד ראיות ושיבש הליכי משפט, במקום לשמש כשומר סף עבור רשות איסור הלבנת הון, מתוקף עיסוקו כנותן שירותי מטבע.
ב"כ המאשימה עתרה להביא בחשבון, ביחד עם היקפן הכספי של העבירות, גם את ריבויין וסוגיהן, ולכל אחת ליתן ביטוי עונשי נפרד.
אשר למעורבים הנוספים בפרשה - על מגן נגזר עונש קל בשל שיתוף הפעולה שלו עם הרשויות, שהביא להפללת רבים, ולשינוי פני ההתנהלות בבורסה ליהלומים ומהסרת המחדל, בניגוד לנאשם. על כן, יש לגזור על הנאשם עונש חמור יותר מעונשו של מגן. ב"כ המאשימה עתרה לאמץ את מתחמי העונש אותם קבע כב' השופט רוזן בעניינו של מגן לכל אחת מהעבירות (3-7 שנים לעבירות הלבנת ההון לפי סעיף 3(ב), מספר חודשי מאסר לעבירות לפי סעיף 11 יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, 4-9 שנות מאסר לעבירות המס, 1.5-4 שנים לעבירות השיבוש). האישומים הנוספים בהם הורשע מגן, זניחים מבחינת ההיקף הכספי, ביחס לאישומים העיקריים של ניהול העסק, בהם הורשע גם הנאשם. עוד טענה, כי אין ללמוד על העונש הראוי לנאשם שניהל הוכחות, מתוך הסדר טיעון סגור שנערך עם שותפו.
אשר למאיר אוחנה שנדון לשבע וחצי שנות מאסר בפועל, טענה, כי היקפן הכספי של העבירות בהן הורשע הנאשם גבוה פי שלושה מזה בו הורשע אוחנה, והן גם בוצעו במשך שנים רבות יותר. לכן על עונשו של הנאשם להיות חמור מעונשו של אוחנה.
אשר לזאזא ממסטילוב, זה הורשע בעבירות בהיקפים קטנים באופן משמעותי מהנאשם, והסדר הטיעון נערך עמו על רקע בעיות ראייתיות.
כן התייחסה לעונשים שנגזרו על יהלומנים אחרים, וציינה כי מדובר במקבלי שירותים מהנאשם, וההיקפים הכספיים של העבירות שיוחסו להם נופלים באופן משמעותי מאלה בהם הורשע הנאשם.
באשר למחדלי החקירה טענה ב"כ המאשימה, כי החוקרים הכינו תכנית חקירה סדורה, אך לא שיערו כי מגן יפסיק לשתף פעולה, בעיקר לאחר שהפנה אותם לראיות נוספות מיוזמתו. בסופו של יום הפסיק מגן לשתף פעולה כתוצאה מאיומים שקיבל מגורמים בעלי אינטרס בפרשה. על כן, אין לתלות את החללים הראייתיים במחדל חקירתי, אלא בגורמים עברייניים.
המאשימה עתרה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין שבע לעשר שנות מאסר בפועל, ומתחם קנס שבין 1,000,000-3,000,000 ₪.
אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, הנאשם לא הסיר את המחדל מול רשויות הגבייה. ב"כ המאשימה עתרה שלא ליתן משקל לנסיבות אישיות ומצוקה כלכלית, מול הפגיעה המשמעותית באינטרס הציבורי ושיקולי הרתעה. היא עתרה לגזור על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם, תשע שנות מאסר בפועל. ככל שיסיר את מחדליו, יש להעמיד את עונשו על שמונה שנות מאסר בפועל. כן עתרה להשית על הנאשם קנס משמעותי, בסך 2.5 מיליון ₪.