טיעוני ההגנה לעונש
ב"כ הנאשם טענו כי צדק הנאשם בכך שבחר לנהל את ההוכחות, נוכח הקביעות בהכרעת הדין שאימצו חלק מטענות ההגנה, בעיקר בנוגע להיקפי העבירות, אשר עומדים בפער ניכר למיוחס לו בכתב האישום, וביחס למחדלי החקירה להם טען הנאשם, ובראשם "הערת החוקרים" (ראו עמודים 85-87 להכרעת הדין). הנאשם אף זוכה מחלק מהאישומים. משכך, ובשל שאלות משפטית מהותיות נוספות שנותחו בהכרעת הדין, ההליך המשפטי נוהל בצדק.
בכל הנוגע לפסיקה אליה הפנתה המאשימה, טענו הסניגורים, כי אין להסתמך עליה בקביעת מתחם העונש, שכן היא עוסקת בעבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות, בשונה מעניינו של הנאשם המצוי בענף היהלומים, בו אין מקזזים תשומות. מכאן, שהחשבוניות שעברו בעסק לא שימשו לגזילת כספים מאוצר המדינה, כפי שקורה בעבירות החשבוניות הפיקטיביות הקלאסיות. עבירות המס המתוארות בפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, מלוות בענישה מחמירה העולה על רמת הענישה הנהוגה בעבירת אי הדיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, וגם היקפי העבירות עולים בהרבה על ההיקפים נשוא הכרעת הדין. לטענתם, היקף השמטת המס של הנאשם עולה כדי 300,000 ₪ מע"מ ו-900,000 ₪ מס הכנסה. מדובר בשיעורים נמוכים מאלה שיוחסו לו בכתב האישום, ולכן בצדק ניהל את ההליך, בנוסף לסוגיות עובדתיות ומשפטיות שונות שהצריכו דיון, כמו היקפי העסקאות החייבות בדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון, העלמת המס בגין דמי השכירות, עבירה ממנה זוכה בסופו של יום ושאלת הניכיון.
במסגרת גזר הדין עתרו ב"כ הנאשם לשקול לקולה את מחדלי החקירה, כפי שבאו לידי ביטוי בהכרעת הדין, שמנעו מהנאשם לנהל את הגנתו באופן המיטבי.
עוד עתרו לשקול לקולה את התיקון לחוק איסור הלבנת הון שנכנס לתוקף אחרי הכרעת הדין, והפחית את העונש הנקוב בצד עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, מעשר שנות מאסר בפועל, לחמש שנות מאסר בפועל. תיקון זה משנה באופן מהותי את הבניית הענישה.
המאשימה גם לא הציגה את מספר הפעולות החייבות דיווח, כנדרש בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, בנסיבות בהן קיים פער ניכר בין מספר הפעולות החייבות בדיווח, לתרגום הכספי שלהן, פער שהוא עצמו תוצאה של מחדלי החקירה. בגזירת העונש יש ליתן את הדעת למספר הפעולות הפיננסיות החייבות בדיווח, ולא להיקפן, הגם שהפגיעה היא באותו ערך מוגן.
יש להביא בחשבון גם את ההסדר המיוחד ליהלומנים, לפיו המס נגזר מהמחזור, ולא מתחשיב הכנסות והוצאות, כנהוג בדרך כלל. כמו כן, יש להביא בחשבון את ההתנהלות הפיננסית הייחודית שהשתרשה בבורסה ליהלומים במשך עשרות שנים.
באי כוח הנאשם הפנו לגזרי הדין של המעורבים הנוספים בפרשה, כולל היהלומנים, אשר דרשו כהוצאה את החשבונית הכוזבת שניתנה להם מאת עסקו של הנאשם. לטענתו, היהלומנים, שהם הנהנים העיקריים מביצוע עבירות המס של סיוע לאחר, הואשמו והורשעו בהיקפי עבירות נמוכים באופן ניכר מאלה בהן הורשע הנאשם, וזוהי אכיפה בררנית. נוכח ההיקפים המצומצמים שיוחסו להם מלכתחילה, גם נגזרו עליהם עונשים קלים. מדובר במבצעיה העיקריים של עבירת המס, בעוד הנאשם הוא אך המסייע. בפרט ככל שמדובר ביוסיבוף (ת"פ (מחוזי ת"א) 41203-10-15 מדינת ישראל נ' יוסיבוף (22.1.18), שקיבל והפיץ חשבוניות בהיקפים של מעל 10,000,000 $, וכתב האישום נגדו תוקן והוא הורשע בעבירה קלה יותר. גם כתב האישום נגד זאזא ממיסטלוב, ספק הכספים העיקרי לעסק, היה קל, ועונשו הסתכם בשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, למרות שהורשע בעבירה על סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.
אשר לחלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות, לעומת מגן, טענו, כי זה נפל מחלקו של מגן, כאמור בהכרעת הדין. בנוסף, מגן הורשע בהיקפי עבירות גדולים משמעותית מאלה בהם הורשע הנאשם, ובאישומים נוספים, כולל בעבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בשם חברת "יהלומי נאמנים", שלא נגעו לנאשם.
בהתייחס להסרת מחדליו הכספיים של הנאשם, ביום 9.4.18 הודיעו באי כוח הנאשם, כי הגיעו בשם הנאשם להסכמי שומה עם רשויות מס הכנסה ומע"מ, לתשלום מס בסך 2,323,252 ₪.
באי כוח הנאשם עתרו לראות בפעילות המתוארת בכתב האישום, אירוע אחד מתמשך, לצורך קביעת מתחם הענישה. כן עמדו על מצבו הבריאותי ונסיבותיו האישיות של הנאשם ומשפחתו, כולל מצבן הרפואי הקשה של אשתו ואמו. בנוסף עתרו לשקול לקולה את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, את היות העבירות משקפות התנהלות רגילה בבורסה ליהלומים שנים רבות, ורווחיו המועטים של הנאשם מהעסק. עוד עתרו להשוות את עונשו לעונשיהם של היהלומנים, ולהסתפק בעניינו בתקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות וקנס כספי, בנוסף להליך החילוט.