ראו דוגמא לאריחים:
גם גב' שוחט, המעצבת של התובעת מצהירה כי עשתה שימוש בדוגמאות ישנות מכל מיני אתרים ומחוזות, גם מחו"ל.
בנסיבות שנמנו לעיל, ברור שלתובעת לא יכולה להיות זכות יוצרים על האריחים המצוירים אשר דוגמתם כבר קיימת מזה שנים רבות בארץ ובעולם, נמצאת בשימוש הציבור ומוכרת לכל.
ו. במהלך הדיון אף נודע כי קיימים מספר מפעלים בויטנאם לדוגמא, העוסקים ביצור אריחי בטון מצוירים. אחד מהם הוא ויטליס, שהקטלוג שלו הוצג וסומן נ/2. מר קטן העיד כי קטלוג זה מצוי בידיו כבר שנתיים. מפעל אחר הוא CARMAN TILES, מפעל ממנו קונה הנתבעת את אריחי הבטון לאחר שנפרדו דרכי הצדדים. המפעלים מייצרים ללא הפרעה, וגם מר שוחט עצמו או התובעת לא פנו אליהם בדרישה להפסיק לייצר, בטענה כי זכויות היוצרים הם של התובעת. מר שוחט טען בעדותו כי תרבות המקום לא מאפשרת פניה כזו.
ז. גם התובעת עצמה לא התייחסה בשלב ההתקשרות בין הצדדים לנושא זכויות יוצרים באופן כלשהו. כל מה שסוכם היה כי התובעת היא זו שמופקדת על משלוח האריחים המצוירים לארה"ב והנתבעת היא זו שתשווק אותם. אם סברה התובעת שאכן יש לה זכויות יוצרים באריחים או בחלק הם, בוודאי היתה דואגת לעגן נושא זה מראש בטיוטת חוזה שהוכנה על ידה, ולא כך נעשה.
ח. מסקנת ביניים - לתובעת אין זכויות יוצרים באריחים המעוצבים. גם אם השקיעה מעצבת התובעת עבודה בשינוי קטן כזה או אחר, אין בכך כדי למלא את יסוד היצירתיות, שכן קיימים אלפי עיצובים בשוק, וגם אם יש שינוי קל כזה או אחר, אין בו כדי להרחיב את צורות הביטוי הקיימות, באופן שמצדיק הגנת זכות יוצרים.
10.3 האם זכויות יוצרים לגבי הציור בחמשה אריחים ?
א. התובעת טענה לגבי 5 אריחים, כי את דוגמת האריחים ואת הצבעוניות עצבה גב' שוחט, הגרפיקאית של התובעת, ולכן זכויות היוצרים ביצירה הן של התובעת. האריחים הם SH087 ; SH093 ; SH111 ; SH115 ; SH123 ; ( להלן "חמשת האריחים"). בשלב סעד הביניים, מאחר והנתבעת הצהירה כי איננה משווקת את האריחים הנ"ל, ממילא התייתר הדיון אז. אלא שהסתבר מאוחר יותר כי הנתבעת אכן משווקת אריחים אלו, ולכן יש מקום לדיון.
השאלה לדיון- האם בחמשת האריחים יש זכויות יוצרים לתובעת ? ותת שאלה – בהנחה שהדגם שעל גבי האריח כבר קיים, האם בחירת הצבעים על ידי המעצבת לעיצוב נתון, צבעים שהם קיימים וניתנים לשימוש לכל אחד בכל קומבינציה, היא יצירה מוגנת בזכויות יוצרים, שאף אחד אחר לא יכול לשווק או להעמיד למכירה.
ב. גם התובעת עצמה איננה מתכחשת לכך שחלק מהדוגמאות מתוך חמשת האריחים אינן מקוריות שלה , ולמעשה לא הוכחה מקוריות בדוגמא כזו הדרושה לזכות יוצרים באף אחת מהן –
אריח מס' 115 - הדגם הוא שימור של אריח נדיר מחברון שנמסר לגב' שוחט על ידי אדם פרטי (ראו תצהיר גב' שוחט ת/3 וחוות דעת גן מור מטעם התובעת).
אריח מס' 123 - בחוות דעת גן מור אומנם מוזכר כי אריח זה איננו נסמך על אריחי שימור היסטוריים אך ניתן לראות את דוגמתו בקטלוג של מפעל יצור אחר, ויטליס, V20-079 .
אריח מס' 087 - מתבסס על אלמנטים אופייניים לאריחי קרמיקה ארמניים
אריח מס' 111 – בחוות דעת גן מור נטען שאיננו מבוסס על דגם טמפלרי, אבל ניתן לראות את דוגמתו בקטלוג מפעל אחר, בקטלוג ויטליס, V -20-022 .
אריח מס' 093 - דוגמת גבעול מסתלסל (דוגמא הדומה לגבעול בקטלוג ויטליס V 20-071). נטען שהייחוד בו שניתן לחבר את האריח לאחרים מכל צד באופן מקרי, כך שהשטח המרוצף איננו אחיד מבחינת הדוגמא. אך הרעיון לחיבור אפשרי מקרי מכל צד כך שהשטח המרוצף איננו יוצא אחיד קיים גם בדוגמאות של אריחים אחרים קיימים. ראו לדוגמא בקטלוג ויטליס V 20-82.