לסיכום ההתחשבנות הכספית - התובעת הצליחה להוכיח חובת הנתבעת לתשלום הסך של 16,214 דולר ארה"ב. הסכום בשקלים ליום 31.10.14 (מועד הגעה ממוצע) הוא 61,353.7 ₪. סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום פסק הדין עומד על 64,000 ₪.
9. המפעל בויטנאם
9.1 בחודש אוגוסט 2015 בקש מר קטן לבקר במפעל בויטנאם המייצר את אריחי הבטון. מר שוחט התנגד לביקורו של מר קטן בויטנאם. לטענתו, לא רצה לאשר את הביקור לפני שתוקם חברה משותפת לפעילות בין הצדדים, חברה שעדין לא הוקמה.
9.2 למרות התנגדותו של מר שוחט, נסע מר קטן לויטנאם בראשית ספטמבר 2015. מר שוחט בקש לא לאפשר לו להיכנס למפעל. לטענתו, באותו ביקור מר קטן בקר במפעלים מתחרים בוויטנאם ליצור אריחי בטון ורהיטי בטון.
9.3 מר קטן הבהיר בתצהירו כי בקש לנסוע לויטנאם כי החל להיווצר רצף הזמנות בעקבות מאמצי השיווק שהשקיע, אולם הסתבר לו כי התובעת איננה יכולה לעמוד בקצב האספקה (עובדה שלא הוכחה), על אף שאספקה סדירה ורצופה היו תנאי מהותי בשיתוף הפעולה. לכן, בקש לראות את המפעל בוויטנאם. מר קטן הצהיר כי מר שוחט הציג בפניו כאילו המפעל הוויטנאם הוא מפעל בבעלותו, אך הסתבר לו כי אין למר שוחט או לתובעת כל שליטה במפעל בויטנאם.
9.4 כשהגיע מר קטן לויטנאם היה אמור לפגוש נציגה שמר שוחט פנה אליה על מנת ש"תפקח" על ביקור מר קטן. הנציגה, לקחה את מר קטן למפעל אחר, שאיננו המפעל המייצר עבור התובעת את אריחי הבטון, וציינה בפניו כי במפעל של התובעת לא מוכנים להיפגש עמו. מר שוחט אישר בחקירתו הנגדית כי "סידר" למר קטן לראות מפעל אחר, כי לא סמך עליו.
9.5 מר שוחט טען כי המפעל בויטנאם הוא בבעלותו, והראיה היחידה שהסתמך עליה היא שמו של המפעל– ELLA CEMENT TILES . מר שוחט וגב' שוחט טענו כי "אלה" זה שם בתם השנייה (עמ' 62 לפרטיכל, ס' 85 לתצהיר ת/2) . הנתבעת בקשה להציג דו"ח רשם החברות שמויטנאם המלמד כי כבעלי מניות רשומים ויטנאמים מקומיים, ומר שוחט לא מופיע כבעל מניות בחברה. ב"כ התובעת התנגדה להצגת מסמך זה מהטעם שלא זו הדרך להגיש תעודת חוץ , אך בפועל התייתרה ההצגה של מסמך רשם החברות.
9.6 מר שוחט ציין במהלך חקירתו הנגדית כי בקש מעורך דין ויטנאמי להחזיק בעבורו 70% מהמניות, כי אסור לזר להחזיק מעל 49% בחברה בויטנאם. אמירה סתמית, לא מוכחת במאום, ובוודאי לא מסבירה מדוע מר שוחט או התובעת לא רשומים כבעלי 49% מהמניות כשהיתרה בלבד מוחזקת בידי נאמן.
9.7 על מר שוחט היה להוכיח כי המפעל בויטנאם בבעלותו, אם רצה שבית המשפט יתייחס לכך כעובדה. ניתן לסכם כי מר שוחט לא הרים את נטל ההוכחה הדרוש להראות כי המפעל בויטנאם הוא אכן מפעל בבעלותו.