"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
ס' 29 לפקודה, שכותרתו "חזקה על תמורה ועל תום לב", קובע כך:
"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
13. מושך או עושה שטר, המבקש לטעון בניגוד לחזקה, כי מסר את השיקים ללא תמורה, הוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו הנטל להוכיח כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו (ראו לדוגמא ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד י"ח 550, בעמ' 553).
לפי הוראות ס' 20(ב) לפקודה "בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאיננו אוחז כשורה ... (2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקניין בשטר".
14. לפי הפסיקה, האחיזה בשטר ביטחון כמוה כהחזקה במשמורת המקפיאה את חבותו של עושה השטר. כך בעניין ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, בעמ' 692:
"כך אומר פרופ' א' ברק, בספרו מהותו של שטר .. 'האוחז בשטר לביטחון בלבד אינו זכאי על פיו כל עוד העסקה, שלביטחונה ניתן השטר, לא נכשלה. החזקתו של האוחז היא כדין, כל עוד זו החזקת 'משמרת'. כאשר האוחז לביטחון ינסה לתבוע על פי השטר לפני כישלון העסקה, הרי במעשהו זה הוא מבצע מעשה גזל כלפי נותן הביטחון. החזקתו אז תהיה שלא כדין, וזכות קנינו בשטר תהיה פגומה. אם העסקה שלביטחונה ניתן השטר נכשלה, מוענקת לאוחז - מכוח ההסכם עם בעל השטר - הזכות לממש את השטר. תביעה על פי השטר, בנסיבות אלה אינה מהווה מעשה גזל כלפי בעל השטר. החזקתו של האוחז לביטחון היא כדין, וזכותו על פי השטר מוכרת'".
15. בספרו של פרופ' שלום לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה - 2007), מוסבר הנטל שעל הנתבע לעמוד בו (עמ' 313):
"טענת הנתבע שאין הוא חייב לפרוע את השטר, מורכבת למעשה משתי טענות משנה: ראשית, כי חיובו על פי השטר אינו מוחלט, אלא מותנה בקרותו של אירוע פלוני; ושנית, התנאי לחבותו לא נתקיים. הפקודה קובעת במפורש, כי עול ההוכחה ביחס לגורם הראשון מוטל על הנתבע וכי 'שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר ... הפסיקה הוסיפה, כי על הנתבע להוכיח גם את התנאי השני, קרי - כי התנאי לא קוים".