21. מאחר ואין בידי הנתבע את יכולת השליטה על תוכנם של פוסטים, טרם פרסומם בקבוצה, הרי שלא ניתן להטיל עליו אחריות לפרסום הראשוני של הפוסט המכפיש. במובן זה, חוסה הנתבע תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(11) לפיה, הוא נהג בתום לב, שעה ש"הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע". הגנה זו אינה מזכירה, כאמור, פרסום באינטרנט, אולם יש לפרשה בהתאם לרוח התקופה ולהתקדמות הטכנולוגית.
22. מנגד, הוכח כי בידי הנתבע, כמנהל קבוצת הפייסבוק, הכלים להסיר פרסומים והוא יכול היה למחוק כל פרסום בלחיצת כפתור. בנוסף, בידי הנתבע הכלים לחסום חברים מלעשות שמוש בפלטפרומה. לפיכך, יכול היה הנתבע להסיר את הפרסום המכפיש בכל עת מרגע שנודע לו אודותיו. הטענה כאילו היה בידי המפרסם המקורי - אורית סהר - או כל חבר אחר בקבוצה, להחזיר את הפרסום לאתר היא תיאורטית בלבד ואינה רלבנטית.
23. אני מקבל את טענת הנתבע, לפיה אין זה סביר לדרוש ממנו למחוק באופן מיידי כל פרסום שנטען לגביו שהוא מהווה לשון הרע. טענה זו נכונה בכל הנוגע לפרסומים שיש לערוך לגביהם לפחות בדיקה ראשונית לגבי אמיתותם, ולא כל השתהות בהסרת הפרסום תגרור אחריה הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע. מחד, משעה שהנתבע נטל על עצמו לפתוח קבוצת פייסבוק ולנהל אותה, ויש בידיו כלים להסרת תכנים פוגעניים, הוא נושא באחריות להסרת תכנים שהינם פוגעניים באופן מובהק. מנגד, ראוי להזהר בהטלת נטל כבד מדי על מנהלי אתרים, שאין באפשרותם לשאת בו, ואשר יגרור אחריו פגיעה בחופש הביטוי, רק בשל הסיכוי שלא הוסר באופן מיידי פרסום שנטען לגביו כי הוא לשון הרע.
24. הנתבע עצמו ראה בפוסט שפורסם משום "תופעה נפסדת". למרות זאת, הוא בחר שלא להסיר את הפרסום באופן מיידי וטען ביום הפרסום בשעה 08:30, כי הוא "פועל עפ ייעוץ משפטי ומוכן להסיר כל תגובה שתחשב פסולה עי גורמים מוסמכים". בהמשך, בשעה 09:23 העלה כאמור פוסט בקבוצה, במסגרתו העלה לדיון את עניין הפרסום הראשון וטען, כי "קיימתי הבוקר, שוב, סבב ייעוץ משפטי...". לא היו דברים מעולם. הנתבע לא פנה לייעוץ משפטי, הוא לא התייעץ עם גורם משפטי כלשהו ומאז השעה 07:00 בבוקר לערך, אז נודע לו על דבר הפרסום, הוא לא עשה דבר. למרות שאישר כי הפרסום מהווה "תופעה נפסדת", וחרף טענתו לפיה אין בידיו את הכלים כדי לקבוע האם מדובר בפרסום שהוא לשון הרע אם לאו וכי הוא קיים "סבב ייעוץ משפטי", לא עשה הנתבע דבר לצורך בירור העניין. למעשה, לא השתנה דבר מאז נודע לנתבע על דבר פרסום הפוסט המכפיש ועד להסרתו בסביבות השעה 15:00. הנתבע לא ערך בירור אמיתי כלשהו במהלך אותן שעות, אף שהתיימר לעשות זאת ולא ברור מה הניע אותו, לשיטתו, לפעול למחיקת הפוסט רק בשעות הצהריים. הנתונים שהיו בידיו בשעות הצהריים היו זהים לנתונים שהיו בידיו בשעת הבוקר המוקדמת, עת פנה אליו התובע בדרישה למחוק את הפרסום. לו אכן היה הנתבע פועל מיידית לצורך בירור אמיתי של העניין, בין אם קבלת ייעוץ משפטי ובין אם פניה לאורית סהר, המפרסמת המקורית של הפרסום הראשון, ניתן היה אולי לקבל את עמדתו לפיה, נהג בסבירות והביא למחיקת הפרסום המכפיש בתוך זמן סביר, בהתחשב בפעולות הבירור אותן היה עליו לנקוט. אולם הוא לא עשה דבר.