34. לבסוף, נטען על-ידי נט, כי נפלו פגמים מהותיים, הן בהתנהלות הנאמן והן בהליך עצמו. במסגרת זו, השיגה נט, בין היתר, על כך שהנאמן ניצל את מעמדו המיוחד כ-Officer of the court, ובגדרי הבקשה למתן הוראות העלה טענות עובדתיות מבלי לתמוך את הבקשה בתצהיר; ועל העובדה שהליך הבקשה למתן הוראות הועבר לשופט אחר שאינו השופט בתיק הפש"ר.
תמצית טיעוניה של נט בע"א 6035/17
35. לטענת נט, בהינתן העובדה כי השאלה, האם יש לייחס את נכסיה כספיה וזכויותיה לקופת הפש"ר טרם הוכרעה, והינה תלויה ועומדת, במסגרת ע"א 3858/16; ולנוכח צו עיכוב הביצוע – שגה בית משפט קמא עת אישר את הסכם הפשרה בעניין פרויקט שער העיר, תוך הסתמכות מוחלטת על עמדת הנאמן. נט גורסת, כי החלטתו של בית משפט קמא, מיום 18.6.2017, מהווה "רתימת העגלה לפני הסוסים וביזוי למעשה של החלטת בית המשפט העליון בדבר עיכוב הביצוע". נטען בנוסף, כי בית משפט קמא אישר את הסכם הפשרה בעניין פרויקט שער העיר, מבלי שקיים דיון בבקשת הנאמן לאישור הסכם זה, ומבלי לברר האם, כטענת הנאמן, סיכויי התובענה בעניין שער העיר הינם קלושים. עוד טענה נט, כי "פעולתו המהירה" של הנאמן, אשר נעשתה לצורך דחיית התובענה בעניין שער העיר, נובעת מניגוד עניינים בו הוא מצוי. זאת שכן, בשנת 2013, ויתר הנאמן על זכויותיו בכל הנוגע לתובענה בעניין שער העיר, ולא הואיל לחשוף זאת בפני בית משפט קמא בעת הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה. על כן, התבקש בית משפט זה לקבל את הערעור, ולהורות על ביטול אישורו של הסכם הפשרה בעניין פרויקט שער העיר על-ידי בית משפט קמא, תוך חיובו של הנאמן בהוצאות הערעור.
תמצית טיעוני הנאמן בע"א 3773/16
36. לעמדת הנאמן, שגה בית משפט קמא עת דחה את הסעדים שהתבקשו על-ידו, הנוגעים להשבת הכספים אשר הועברו לבנקים הזרים, במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה, אשר אישר את הסכם הפשרה. בלשון אחרת, טען הנאמן כי הקביעה, לפיה הוא מושתק ומנוע מלהעלות כל טענה הנוגעת לכספים אלה – "שגויה מיסודה וסותרת מושכלות יסוד בדיני פשיטת הרגל בישראל". לתמיכה בעמדתו, נסמך הנאמן על עמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי או המשיב 2 בע"א 3858/16) לבקשה למתן הוראות, לפיה על הבנקים הזרים להשיב לקופת הפש"ר מחצית מהכספים.
37. בפתח דבריו, ציין הנאמן, כי "החטא הקדמון" הוא מינויה של השופטת מ' אגמון-גונן לדון בבקשה למתן הוראות, ולשמש כערכאת ערעור או כערכאת בדיקה על פסק הדין בתובענה שניתן על-ידה (ת"א 1790/03) [פורסם בנבו]. בהמשך, טען הנאמן, כי בית משפט קמא התעלם מדוקטרינת ההשתק השיפוטי, שכן במסגרת התובענה טענו הבנקים הזרים כי נט והחייבת "חד הם", ואולם בתגובה לבקשה למתן הוראות, ביצעו הבנקים הזרים "תפנית של 180 מעלות", והכחישו טענה זו. על כן, כך לטענת הנאמן, הבנקים הזרים מושתקים ומנועים מלטעון כיום טענות הפוכות מאלו שנטענו על-ידם בתובענה.