פסק-דין
השופט (בדימ') א' שהם:
1. לפנינו ארבעה ערעורים, כאשר שלושה מתוכם הינם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 21.3.2016, בפר"ק 30725-04-14 [פורסם בנבו] (כב' השופטת מ' אגמון-גונן). בגדרו של פסק הדין התקבלה, באופן חלקי, בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על-ידי עו"ד איתן ארז, בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר (בפשיטת רגל), וניתן סעד הצהרתי, לפיו כל נכסיה, כספיה וזכויותיה של חברת Clanport International Limited הם של החייבת רחל סופר, והם מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל.
הערעור הרביעי הינו על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 18.6.2017, בפש"ר 1381/09 [פורסם בנבו] (כב' הנשיא א' אורנשטיין), במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשתו של עו"ד איתן ארז, בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר (בפשיטת רגל), לאישור התקשרותו בהסכם פשרה מותנה בת"א 35769-04-11, [פורסם בנבו] המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
רקע עובדתי
2. ביום 11.11.2009, הגיש עו"ד יהונתן צברי לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להכריז על הגב' רחל סייג סופר (להלן: רחל סופר או החייבת או המשיבה 3 בע"א 3858/16) כפושטת רגל (פש"ר 1381/09) [פורסם בנבו] (להלן: תיק הפש"ר או הליך הפש"ר).
3. ביום 28.6.2009, מונו עוה"ד יהונתן צברי ואיתן ארז ככונסי נכסים זמניים על נכסי החייבת (להלן: כונסי הנכסים הזמניים). ביום 31.12.2009, ומשניתן צו קבוע לכינוס נכסי החייבת, מונו כונסי הנכסים הזמניים כמנהלים מיוחדים לנכסי החייבת (להלן: המנהלים המיוחדים). ביום 30.11.2011, ניתן פסק דין בתיק הפש"ר על-ידי כב' השופטת ו' אלשייך, בגדרו הוכרזה רחל סופר כפושטת רגל, ובהתאם לכך, מונו המנהלים המיוחדים כנאמנים לנכסי החייבת (להלן: הנאמנים). יצוין, כי ביום 13.1.2013, דחה בית משפט זה ערעור שהגישה החייבת על פסק הדין בדבר הכרזתה כפושטת רגל (ע"א 828/12) [פורסם בנבו] .
4. ביום 21.2.2012, הורה בית המשפט המחוזי כי עו"ד איתן ארז ימשיך לכהן כנאמן יחיד לנכסי החייבת (להלן: עו"ד איתן ארז או הנאמן או המשיב 1 בע"א 3858/16).
5. במקביל להליך הפש"ר, הייתה החייבת בעלת דין בהליכים משפטיים נוספים, ובכלל זה, בהליך אזרחי אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 1790/03) [פורסם בנבו]. מדובר בתובענה אזרחית שהוגשה בשנת 2003, על-ידיCitibank N.A. Tel Aviv (להלן: סיטיבנק או המשיב 4 בע"א 3858/16) [פורסם בנבו] ו-Himalayan Bank Limited (להלן: הימלאיין בנק או המשיב 5 בע"א 3858/16) (המשיבים 4 ו-5 בע"א 3858/16 יקראו ביחד להלן: הבנקים הזרים) לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נגד רחל סופר; בעלה, אברהם (אורי) סייג (להלן: מר אורי סייג או המשיב 7 בע"א 3858/16); שני בניה, עו"ד עמית סייג (להלן: המשיב 6 בע"א 3858/16), ועומר (סייג) גיטליס (להלן: המשיב 8 בע"א 3858/16); וחברת Clanport International Limited (להלן: קלנפורט) – חברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים שהינה, כך נטען, בבעלות החייבת (להלן: התובענה).
6. בגדרי התובענה, טענו הבנקים הזרים, כי במסגרת עסקת אשראי דוקומנטרי, בוצעו כלפיהם מעשי מרמה מצד החייבת, בעלה, שני בניה, וקלנפורט. על-פי תנאי מכתב האשראי הדוקומנטרי, התחייבה קלנפורט לספק לקונה – חברה זרה מנפאל – 12,500 טון דשן לחקלאות (להלן: מכתב האשראי). מכתב האשראי והמסמכים הנלווים אליו, הועברו לסיטיבנק, וכנגד הצגתם הועבר סכום של 1,664,498.10$ מסיטיבנק לחשבונה של קלנפורט, אשר התנהל בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: בנק דיסקונט). בדיעבד התברר לבנקים הזרים, כי מכתב האשראי מומש על בסיס מסמכים מזויפים, ועבור סחורה שמעולם לא סופקה.
בסמוך לאחר הגשת התובענה, נעתר בית המשפט לבקשת הבנקים הזרים, והטיל עיקולים על נכסי הנתבעים, ובין היתר, על הכספים המצויים בחשבונה של קלנפורט בבנק דיסקונט, אשר הועברו מסיטיבנק לקלנפורט על-פי מכתב האשראי (להלן: העיקולים). במקביל, התנהלה חקירת משטרתית בקשר לפרשה מושא התובענה, במהלכה נחקרו, בין היתר, החייבת ובעלה, מר אורי סייג, ונגבו מהם הודעות.
7. ביום 19.3.2010, פנה בא-כוחה של החייבת בתובענה, עו"ד גדי בלושטיין (להלן: עו"ד בלושטיין) לעו"ד איתן ארז, במכתב שבו נאמר כדלקמן:
"1. אתמול העביר אלי עו"ד גד נשיץ, המייצג את סיטי בנק והימליאן בנק...העתק מפרוטוקול הדיון מיום 31.12.09 בתיק 1381/09...
2. אין צורך לפרט את תדהמתי הרבה הואיל ולא ידעתי דבר וחצי דבר מהמתרחש שכן אני מייצג את הגב' סייג (ושבעה אחרים) במסגרת ת.א 1790/03...ולא היה עולה בדעתי לייצגה כאשר מתנהלים נגדה הליכי פשיטת רגל.
...
4. מכל מקום, במסגרת תיק זה נוהלו מספר ימי הוכחות ...והמשך הדיון קבוע לחודש אוקטובר בפני כב' השופטת אגמון.
5. עניינית נוכחותה של גב' סייג דרושה לדיון הואיל והיא עד מרכזי ותצהירה הוא התצהיר המרכזי העומד להגנת מרבית הנתבעים.
6. לעומת זאת מעמדה של גב' סייג כנתבע אינו דרוש הואיל ומרבית הסכומים בתביעה...עוקל בזמנו ומצוי ביד בנק דיסקונט כמחזיק כך שגם הסכנה שקופת פשיטת הרגל תידלדל, אינה רלוונטית וניתן לדרוש מהבנקים התובעים כי אלו יצטרפו לכלל הנושים ויגישו תביעת חוב.
7. הסכום שעוקל הינו בבעלות קלנפורט שהיא אחד הנתבעים בתיק זה.
8. על כן...אני מניח בפניך את החחלטה האם מעמדה של גב' סייג יהיה כנתבע בתיק זה או שמא תגיש הודעה על עיכוב הליכים עקב הליכי פשיטת רגל, תוך הדגשה כי אין מניעה מבחינתך כי הגב' סייג תעיד בהליך.
9. אנא הודיע לי את עמדתך בהקדם הואיל ואני חייב להודיע לבית המשפט הנכבד על התפתחות זו" (להלן: מכתבו של עו"ד בלושטיין).
ביום 13.4.2010, השיב עו"ד איתן ארז למכתבו של עו"ד בלושטיין, באומרו, כי "בהתחשב בכך שהמשך הדיון קבוע רק לחודש אוקטובר 2010, הנני מציע שבשלב זה תמשיך בייצוג החייבת בתיק...אינני רואה כל מניעה שהחייבת תעיד בהליך, במיוחד כאשר עדותה מהווה עדות מרכזית בהליך".
8. ביום 18.10.2010, ולאחר שהתנהל הליך הוכחות ארוך במיוחד (כ-14 ישיבות) נתנה כב' השופטת מ' אגמון-גונן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ביוזמתה ובהמלצתה (להלן: פסק הדין שניתן בתובענה). בגדרו של הסכם הפשרה, התחייבו רחל סופר וקלנפורט לשלם לבנקים הזרים סכום של כ-10.5 מיליון ₪, תוך שהמשיבים 8-6 הופטרו מחבותם (להלן: הסכם הפשרה). במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה, אישר בית המשפט המחוזי את העיקולים, והורה לבנק דיסקונט להעביר לבנקים הזרים את הכספים שהועברו מסיטיבנק לקלנפורט על-פי מכתב האשראי. בהתאם לכך, העביר בנק דיסקונט לבנקים הזרים סכום של כ-4.8 מיליון ₪ (להלן: הכספים).
9. ביום 3.11.2010, הגישו המנהלים המיוחדים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתובענה, בטענה, כי רחל סופר לא היתה רשאית לחתום על הסכם הפשרה, לנוכח העובדה כי היא מצויה בהליכי פשיטת רגל. ביום 22.11.2010, החליטה כב' השופטת מ' אגמון-גונן לדחות בקשה זו, בקובעה, כי:
"המנהל המיוחד, שהיה מודע למצב הדברים, וניתנה לו האפשרות לבקש הפסקת ההליכים נגד גב' סייג, בחר שלא לעשות כן והורה לעו"ד בלושטיין להמשיך ולייצגה...
הן בית המשפט, הן הצדדים האחרים, המשיכו בניהול התובענה על בסיס הסכמתו המפורשת של המנהל המיוחד. ייצוג משמעו ייצוג מלא עד לדחיית התובענה, קבלתה, ולרבות הסדר פשרה" (להלן: ההחלטה מיום 3.11.2010).
10. ביום 8.12.2010, הגישו המנהלים המיוחדים ערעור לבית משפט זה על ההחלטה מיום 3.11.2010 (ע"א 9032/10) [פורסם בנבו]. במקביל, הגישו המנהלים המיוחדים, במסגרת הליך הפש"ר, בקשה לחייב את הבנקים הזרים להעביר לקופת הפש"ר את הכספים, אשר הועברו, כאמור, על-ידי בנק דיסקונט אליהם, בעקבות אישור העיקולים. ביום 8.8.2011, נדחתה בקשה זו על-ידי כב' השופטת ו' אלשיך (להלן: ההחלטה מיום 8.8.2011). המנהלים המיוחדים לא השלימו גם עם החלטה זו, וערערו לבית משפט זה (ע"א 7183/11) [פורסם בנבו].
11. במסגרת ע"א 9032/10 וע"א 7183/11, [פורסם בנבו] אשר נדונו במאוחד, טענו המנהלים המיוחדים, כי קיימת זהות בין החייבת לבין קלנפורט, ועל כן, נכסיה של קלנפורט, לרבות הכספים שהיו מצויים בחשבונה בבנק דיסקונט, הם נכסיה של החייבת. עוד נטען על-ידי המנהלים המיוחדים, כי בשנת 2011, שינתה החייבת, במכוון, את שמה של קלנפורט ל – Net International Property Limited (להלן: נט), ומאז היא פועלת תחת ישותה של נט.
12. יצוין, כי ביום 27.4.2011, הגישה נט תובענה אזרחית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 35769-04-11) [פורסם בנבו] נגד מבני דולינגר (שער העיר) חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח' (להלן: מבני דולינגר), בעילה של אכיפת הסכם הנוגע לזכויותיה בנכס מקרקעין יקר ערך, המצוי בפרויקט שער העיר ברמת גן (להלן: התובענה בעניין פרויקט שער העיר).
13. ביום 5.2.2012, ניתן פסק הדין בע"א 9032/10 ובע"א 7183/11, [פורסם בנבו] מפי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ובהסכמת השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין והשופט י' דנציגר, במסגרתו נקבע, כי:
"טענותיהם האמורות של המערערים חייבות להתברר בגדרה של בקשה שעליהם להגיש במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייבת. האמירות השונות בהחלטות שנתקבלו בעבר לגבי היחס והקשר בין החייבת לקלנפורט (כולל בהחלטה מיום 30.11.11 להכריז את החייבת פושטת רגל) היו בגדר אמרות אגב. עד כה לא נדונה השאלה האמורה כשאלה מרכזית ועיקרית בהליך כלשהו. בגדר בקשה כזו, שתוגש במסגרת הליך פשיטת הרגל יוכלו, כמובן, כל המשיבים להעלות את טענותיהם. כך אף המשיבים 2-1 הטוענים, בין השאר, כי המערערים מושתקים מלטעון כי הכספים שהועברו אליהם צריכים לעבור לקופת פשיטת הרגל. נוסיף עוד, כי חובה לצרף כמשיבים נוספים בבקשה שתוגש אף את הנתבעים הנוספים בתובענה, שהרי ייתכן שהם עלולים להיפגע אם המשיבים 2-1 יידרשו להעביר לקופת פשיטת הרגל את הכספים שהועברו להם. ראוי כי בקשתם של המערערים תוגש בהקדם".
14. בהתאם לאמור, ביום 29.2.2012, הגיש הנאמן לתיק הפש"ר בקשה למתן הוראות, בגדרה, התבקש בית המשפט להצהיר כי כל נכסיהן, כספיהן, וזכויותיהן של קלנפורט ונט הינם של החייבת בלבד, ובשל כך הם "מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל"; ולהורות לבנקים הזרים להשיב לקופת הפש"ר את הכספים. כן התבקש בית המשפט להורות על בטלותו של פסק הדין שניתן בפשרה, במובן זה שחבות המשיבים 8-6 כלפי הבנקים הזרים תתגבש מחדש במלואה; ולהצהיר כי הנאמן ייכנס בנעליה של נט בתובענה בעניין פרויקט שער העיר (להלן: הבקשה למתן הוראות).
15. במסגרת הבקשה למתן הוראות, טען הנאמן, כי קלנפורט נוסדה על-ידי החייבת, לשם פעולה במדינות המפרץ, והברחת נכסים מנושים; וכי החייבת בלבד עשתה שימוש בקלנפורט. במילים אחרות, כך לטענת הנאמן, עיסוקה של קלנפורט בישראל התמצה כולו בעסקי החייבת, ובכלל זה, ברכישת נכסי מקרקעין יוקרתיים על-ידי החייבת, ובמימון אורח חיים ראוותני. עוד נטען, כי חשבונה של קלנפורט בבנק דיסקונט היה בשליטתה המלאה של החייבת, אשר לצורך כך עשתה, ביחד עם בעלה, שימוש במסמך מזויף, תוך גניבת זהותו של פועל רומני קשה יום, בשם מר וסילי טברצ'ה. מנגד, טענה החייבת, כי דין הבקשה למתן הוראות להידחות על הסף, בהכחישה בכל תוקף את טענת הנאמן, לפיה היא הקימה את קלנפורט לשם הברחת נכסים מנושיה.
16. ביום 4.4.2012, נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום, של הבקשה למתן הוראות לקלנפורט. ביום 23.7.2013, ולאחר שבקשתה לביטול היתר ההמצאה נדחתה על-ידי בית המשפט, הגישה קלנפורט את תגובתה לבקשה למתן הוראות. לתמיכה בתגובתה, כאמור, צירפה קלנפורט תצהיר מטעם מר צ'נדרה פרקש, אזרח זר מהודו שהינו, כך נטען, בעל המניות היחידי בקלנפורט, המחזיק בשטר המניות למוכ"ז של קלנפורט, שהונפק לו ביום 5.1.2005 (להלן: שטר המניות), ומי שחתם בשמה לצורך ייצוגה בהליך הפש"ר (להלן: מר פרקש). ביום 23.1.2014, נעתר בית המשפט לבקשת קלנפורט, להגיש תצהיר חלופי לתמיכה בתגובתה לבקשה למתן הוראות, תוך שהורה על משיכת תצהירו של מר פרקש מתיק בית המשפט. ביום 3.3.2014, הגישה קלנפורט תגובה מתוקנת, כשהיא נתמכת בתצהירו של עו"ד יעקב ברסלב, אשר לטענתה, שימש כיועץ משפטי של קלנפורט, במשך מספר שנים (להלן: עו"ד ברסלב).
במסגרת תגובתה לבקשה למתן הוראות, טענה קלנפורט, כי אין כל עילה לזהות אותה עם החייבת, שכן מניותיה מוחזקות במלואן על-ידי מר פרקש, בהתאם לשטר המניות; וכי החייבת אינה נושאת בתפקיד כלשהו בקלנפורט, ולכל היותר, ניתן לה בעבר ייפוי כוח, לשם ביצוע פעולות מסוימות, מכוח היותה סוכנת של קלנפורט. עוד נטען, כי בית המשפט בישראל אינו מוסמך לקבוע כי נכסיה של קלנפורט שייכים לחייבת, ובמילים אחרות, אינו יכול להרים את המסך מעל לחברה זרה שהתאגדה בחו"ל.
17. ביום 22.4.2014, הורה השופט (כתוארו דאז) א' אורנשטיין, כי הבקשה למתן הוראות תידון בפני השופטת מ' אגמון-גונן, וזאת "בשים לב לכך שחלק מהסעדים שמבוקשים בבקשה דנן, התבקש גם בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בת"א 1790/03; [פורסם בנבו] לכך שחלק בלתי מבוטל מהראיות שעליהן מתבססת הבקשה, הווה חלק מהראיות שנשמעו והתבררו בת"א 1790/03...מטעמים של יעילות ההליך ועוד...". בהתאם לאמור, נפתחה הבקשה למתן הוראות במסגרת תיק חדש (פר"ק 30725-04-14), [פורסם בנבו] אשר הועבר לטיפולה של השופטת מ' אגמון-גונן.
18. ביום 16.6.2014, ובהתאם לבקשה שהוגשה מטעם הנאמן, הורה בית המשפט המחוזי לעו"ד יעקב קנטור (להלן: עו"ד קנטור) להעביר את שטר המניות לידי הנאמן. זאת, לאחר שהתברר לנאמן כי בשנת 2005, הופקד שטר המניות בנאמנות בידי עו"ד קנטור, לשם הבטחת החזר הלוואה שנטלה קלנפורט מחברת קורנוקופיה, אחת מנושיה של החייבת, שלה נשייה מאושרת בהיקף של כ-2 מיליון ₪ בתיק הפש"ר.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפר"ק 30725-04-14
19. ביום 21.3.2016, ולאחר ניהול הליך הוכחות, ניתן פסק הדין בבקשה למתן הוראות – מושא שלושה מתוך ארבעת הערעורים שלפנינו (ע"א 3858/16; ע"א 4199/16; וע"א 3773/16), מפי השופטת מ' אגמון-גונן. במסגרת פסק הדין, נדרש בית המשפט המחוזי לשתי שאלות מרכזיות: השאלה האחת, נוגעת "ליחס ולקשר שבין קלנפורט לבין החייבת"; והשאלה השנייה היא, האם על הבנקים הזרים להשיב לקופת הפש"ר את הכספים אשר, כאמור, התקבלו על-ידם מכוח פסק הדין בתובענה?