תמצית טיעוני החייבת בע"א 4199/16
42. במסגרת הודעת הערעור, טענה החייבת כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו הנוגעות "ליחס ולקשר שבין קלנפורט לבין החייבת", שכן לגרסתה, היא מעולם לא השתמשה "בזהות לא לה", ולא עשתה שימוש פסול ואסור בחשבון הבנק של נט. נטען על-ידי החייבת, בהקשר זה, כי במסגרת הבקשה למתן הוראות, "אין ולא היה תוכן ראייתי", שיש בו כדי להוכיח קשר משפטי בינה לבין נט, זולת היותה סוכנת של נט, על-פי ייפוי כוח, מיום 2.9.2003. בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, גורסת החייבת כי "עדותה הייתה מהימנה וללא דופי"; וכי במהלך "חקירתה העקבית" הוכח, כי היא שימשה כסוכנת של נט בלבד, לצורך קידום עסקיה, או במילים אחרות, כי היא פעלה כשלוחה מטעם נט.
43. לגישת החייבת, שגה בית משפט קמא כאשר נעתר לבקשת הנאמן, באופן חלקי, ונתן סעד הצהרתי, לפיו כל נכסיה, כספיה וזכויותיה של נט הינם של החייבת, ומשכך הם מוקנים במלואם לקופת הפש"ר; ועת הורה כי הנאמן יכנס בנעליה של נט בתובענה בעניין פרויקט שער העיר, ויפעל לרישומו כבעל מניות ברישומי החברה באיי הבתולה הבריטיים. החייבת סבורה, כי התוצאה האופרטיבית של פסק דינו של בית משפט קמא, היינו העברת זכויותיה של נט לנאמן, איננה אפשרית מבחינה מהותית ודיונית. במילים אחרות טוענת החייבת, כי אין לבית משפט קמא הן סמכות מקומית והן סמכות עניינית "לקבוע זהות בין החייבת לבין נט", בשל העובדה כי נט רשומה במרשם החברות באיי הבתולה הבריטיים, ובשל תניית בוררות בתקנון החברה.
44. החייבת הוסיפה וטענה, כי בהינתן החלטתו של בית משפט זה מיום 5.2.2012, בע"א 9032/12 ו-ע"א 7183/11, [פורסם בנבו] לפיה "האמירות השונות בהחלטות שנתקבלו בעבר לגבי היחס והקשר בין החייבת לקלנפורט...היו אמרות אגב" – הרי שבית משפט קמא שגה עת נתן משקל להחלטת השופטת ו' אלשייך, מיום 30.11.2011. לא זו אף זו, כך לטענת החייבת, בהחלטתה מיום 6.8.2012, הבהירה השופטת ו' אלשייך, כי בהתאם לקביעתו של בית משפט זה, אין לאמירותיה הקודמות תוקף מחייב, וכי "יש לברר את העניין מראשיתו". עוד נטען, לעניין זה, כי במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה, חזרו בהם הבנקים הזרים מכל טענותיהם כלפי החייבת ובעלה, ועל כן, שגה בית משפט קמא משהתבסס על ראיות ועדויות שהובאו לפניו, בעת ניהול התובענה.
45. עוד ציינה החייבת, כי קביעותיו של בית משפט קמא, אשר "נעשו בהעדר כל ראיה", הסבו לה נזק כבד, ובכלל זה, הביאו לפרסומים בדבר "גניבת זהות...התחזות...ביצוע מעשה פלילי ומרמה", באופן שימנע ממנה לקבל הפטר, ולהשתלב במעגל העבודה בעתיד. לבסוף, טענה החייבת לשורה של "פגמים היורדים לשורשו של עניין", אשר לטענתה, נפלו בהליך, וכפועל יוצא מכך הביאו לפסק דין שגוי. החייבת הדגישה, בהקשר זה, כי הנאמן התנהל בחוסר תום-לב, והסתיר מבית משפט קמא מידע, לפיו, טרם שהוגשה הבקשה למתן הוראות, הוא השתמש בייפוי-כוח בינלאומי שנמסר לו על-ידי החייבת, המתיר לו לפעול במקומה ומטעמה, ואף ניהל בדיקה משמעותית עם סוכן רשום רשמי, ברשם החברות באיי הבתולה הבריטיים.