תמצית עמדת המשיבים 8-6
46. במסגרת סיכומיו, הצטרף המשיב 7, בעלה של החייבת, לטענות שהועלו על-ידי החייבת ונט, וטען כי הקביעה העובדתית בדבר גניבת זהותו של מר טברצ'ה באמצעות דרכון מזויף הינה חסרת בסיס ראייתי, ודינה להתבטל, שכן בית משפט קמא הסתמך על אמרות אגב שנאמרו על-ידי השופטת ו' אלשייך, מיום 30.11.2011.
47. לטענת המשיבים 6 ו-8, בניה של החייבת, טענתו של הנאמן, כי חבותם כלפי הבנקים הזרים "צריכה לחזור ולהתגבש במלואה", הינה משוללת יסוד. נטען, בהקשר זה, כי לא זו בלבד שדף הערבות אשר צורף על-ידי הנאמן במסגרת הערעור, לא הוגש לבית משפט קמא, אלא שמדובר במסמך בלתי רלוונטי אשר נערך לטובת בנק דיסקונט ולא לטובת הבנקים הזרים. לא זו אף זו, הוסיפו וטענו המשיבים 6 ו-8, כי במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה, הסכימו הבנקים הזרים למחוק את התובענה נגדם בשל העדר עילה, ועל כן, אין כל בסיס לבקשת הנאמן לביטול הסכם הפשרה בינם לבין הבנקים הזרים. מעבר לכך, הוסיפו עוד המשיבים 6 ו-8, כי הסכם הפשרה נחתם בהסתמך על "ההרשאה הבלתי מסוייגת" שניתנה על-ידי הנאמן לעו"ד בלושטיין, ולגישתם, בצדק קבע בית משפט קמא כי לא ניתן לבטל הרשאה זו מחמת השתק ומניעות.
תמצית עמדת הבנקים הזרים
48. לעמדת הבנקים הזרים, דין ערעורו של הנאמן להידחות, משני טעמים עיקריים. הטעם האחד נעוץ בכך שטענותיו של הנאמן מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנעשו על-ידי בית משפט קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. נטען, בהקשר זה, כי בהינתן קביעותיו של בית משפט קמא בדבר "ההיתר הבלתי מסוייג ומוגבל" שניתן על-ידי הנאמן להמשך ניהול התובענה; ובאשר למודעותו של הנאמן לקיומה של נט, לקשר בין החייבת לבין נט, ולקיומם של העיקולים – הרי שהנאמן מנוע ומושתק מלטעון כל טענה ביחס לכספים שהוחזרו לבנקים הזרים בהתאם להסכם הפשרה, "שקיבל תוקף של פסק דין חלוט". הבנקים הזרים הדגישו, כי על אף שהנאמן ידע היטב על אודות התובענה שהוגשה על-ידם נגד החייבת ונגד נט, והיה מודע לקיומם של הכספים שהיו מוחזקים בחשבונה של נט בבנק דיסקונט, אשר עוקלו להבטחת ביצוע פסק הדין שניתן בתובענה – הוא לא נקט בכל פעולה ביחס לכספים אלה.
49. הטעם השני, בגינו יש לדחות את ערעורו של הנאמן, כך לטענת הבנקים הזרים, עניינו ב"אישיות המשפטית הנפרדת" של נט, ובהעדר כל בסיס משפטי שמכוחו ניתן לבצע הרמת מסך רטרואקטיבית. הבנקים הזרים טענו, לעניין זה, כי גם בהנחה שהחייבת היא בעלת השליטה בנט, עדיין יש לבסס עילה משפטית ל"הרמת מסך", על מנת לייחס את נכסיה, כספיה וזכויותיה של נט לחייבת. עוד הבהירו הבנקים הזרים, כי מאחר שנט היא חברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים, היה על הנאמן להוכיח קיומה של עילה להרמת מסך על-פי הדין הזר. נטען בנוסף על-ידי הבנקים הזרים, כי לא זו בלבד שלא עלה בידי הנאמן להוכיח כי הוא זכאי לסעד המבוקש על-ידו מכוח הדין הזר, אלא שהנאמן אף לא הציג תשתית עובדתית ומשפטית להרמת מסך מכוח הדין הישראלי. יתרה מזאת, נטען כי מאחר שהכספים כבר מזמן אינם בבעלותה של נט – הרי שלא ניתן להרים מסך באופן רטרואקטיבי, ובדיעבד.