56. בראש ובראשונה, אינני רואה מקום להתערב בקביעות העובדתיות המצויות בפסק דינו של בית משפט קמא, שכן לא הוצגו בפנינו נימוקים המצדיקים סטייה מכלל אי ההתערבות בממצאי עובדה ובקביעות מהימנות, שנעשו על ידי הערכאה הדיונית (ראו, למשל, ע"א 8506/15 יעקב ריכטר נ' בנימין כהן [פורסם בנבו] (10.4.2018); ע"א 3576/15 דיין נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ [פורסם בנבו] (24.1.2017); ע"א 4913/11 מוחתסב נ' אסמעיל [פורסם בנבו] (18.2.2013); ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה [פורסם בנבו] (1.8.2011)). לטעמי, הממצאים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא מבוססים היטב בחומר הראיות שהובא בפניו, ותומכים במסקנות המשפטיות אליהם הגיע, הן בהחלת ההלכה בדבר הימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים, והן ביישום דיני ההשתק והמניעות, ותורת תום הלב הדיוני.
57. בהתייחס לערעורו של הנאמן, מקובלת עליי עמדתו של בית משפט קמא כי, בנסיבות העניין, מושתק הנאמן ומנוע מלהעלות כל טענה בנוגע לכספים שהועברו מחשבונה של נט בבנק דיסקונט לבנקים הזרים, מכוחו של פסק הדין שניתן בתובענה. הנני תמים דעים עם קביעתו של בית משפט קמא, לפיה הנאמן יצר שני מצגים המשלימים אחד את השני, מחד גיסא, מצג אקטיבי באישור "הבלתי מסוייג" שנתן לעו"ד בלושטיין להמשיך לייצג את החייבת בתובענה; ומאידך גיסא, מצג פאסיבי בכך שלא דרש את הכספים, ולא טען כי הכספים שייכים לחייבת. במילים אחרות, ובהתאם לממצאיו של בית משפט קמא, הנאמן היה מודע לעובדה, כי הבנקים הזרים מנהלים תובענה כספית הן נגד החייבת והן נגד נט; ולכך שלטובת ביצוע פסק הדין קיים עיקול על כספים המוחזקים בחשבון הבנק של נט בבנק דיסקונט – ועל אף זאת לא נקט בכל הליך בעניינה של נט, כדוגמת הבקשה למתן הוראות, מושא פסק דינו של בית משפט קמא.
58. אשר לערעורים שהוגשו על-ידי נט ועל-ידי החייבת, מסכים אני עם קביעותיו של בית משפט קמא, כי החייבת עמדה מאחורי "זיוף וגניבת זהותו" של מר טברצ'ה, לצורך פתיחת חשבון הבנק של נט בבנק דיסקונט; כי החייבת ובעלה פעלו בשמה של נט בעסקת האשראי הדוקומנטרי; כי גרסתה של החייבת "אינה מהימנה בלשון המעטה"; כי העובדה לפיה נט בחרה לבסס את גרסתה על עדותו של עו"ד ברסלב מלמדת כי הינה "קליפה ריקה מתוכן המצויה בשליטת החייבת"; וכי שטר המניות למוכ"ז שהופקד בבית משפט קמא הוא שטר המניות המקורי של נט.
לפיכך, נראה כי בצדק הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי החייבת הינה "בעלת השליטה והרוח החיה" בנט, ומכאן שהנאמן, בבואו בנעלי החייבת, אוחז במניות החברה והינו בעל השליטה בחברה. ואולם, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, אינני סבור, כי יש בכך כדי להוביל למסקנה כי כל נכסיה, כספיה וזכויותיה של נט הנם של החייבת, ובשל כך הם מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל; וכי הנאמן ייכנס בנעליה של נט לעניין ההליך המתנהל בת"א 35769-04-11 [פורסם בנבו] – מבלי לבצע "הרמת מסך", והכל כפי שיפורט להלן.