(ג) [...]"
הנה כי כן, סעיף 6 לחוק החברות מאפשר, כאמור, לבית המשפט לייחס "חוב של חברה לבעל מניה בה" (סעיף 6(א) לחוק החברות), או "זכות של חברה לבעל מניה בה" (סעיף 6(ב)לחוק החברות), בנסיבות המפורטות בסעיף. "חברה", לעניין זה – כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות – הינה "חברה שהתאגדה לפי חוק זה, לפי פקודת החברות, פקודת החברות 1921 או פקודת החברות 1919", היינו חברה ישראלית בלבד. ככל שמדובר בחברה זרה, אשר לא התאגדה לפי דיני ישראל, חוק החברות אינו חל בעניינה, ובית משפט בישראל אינו מוסמך, ואינו רשאי להרים את מסך ההתאגדות מעל פניה, מכוח הוראות סעיף 6 לחוק החברות. אשר לחברה זרה, יש להראות כי על-פי דיני המקום בו התאגדה החברה, ניתן להרים מסך במדינה אחרת, ויש להדגיש כי הוראות הדין הזר הן בגדר עובדות שאותן יש להוכיח בראיות, בבית משפט ישראלי. היינו, הדין הזר – ככל שתובע מבקש להשתית עליו את תביעתו – מהווה חלק מן העובדות הרלוונטיות שאותן יש להעלות בכתב-התביעה, המצריכות ראיות להוכחתן (ראו: רע"א 3924/01 Hess Form Licht Company נ' הנדסת חשמל כללית בע"מ [פורסם בנבו] (10.2.2002)). כמו כן, כלל ידוע הוא כי הוכחת דין זר תיעשה, על פי רוב, באמצעות חוות-דעת מומחה (רע"א 8887/04 קושניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי ישראל מערב [פורסם בנבו] (14.6.2005)).
62. ובחזרה לענייננו. במסגרת פסק דינו, קבע בית משפט קמא כי: "אין די במסקנה לפיה החייבת הינה בעלת השליטה והרוח החיה בקלנפורט כדי להפוך את הישות המשפטית של קלנפורט כ'בטלה מעיקרה'...ולצורך כך אכן נדרשת 'הרמת מסך' שלכאורה לא ניתן לבצע בנסיבות שבהן המדובר בחברה זרה, שהתאגדה באיי הבתולה". לא ברור, אפוא, מדוע בהמשך פסק הדין, דילג בית משפט קמא על השלב של "הרמת מסך", ונתן סעד הצהרתי, לפיו כל נכסיה, כספיה וזכויותיה של נט הנם של החייבת, והם מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל; וכי הנאמן ייכנס בנעליה של נט לעניין ההליך המתנהל בת"א 35769-04-11 [פורסם בנבו]. כפי שטענה נט, אף אני סבור כי בית משפט קמא התעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של נט, תוך ייחוס נכסיה, כספיה וזכויותיה לחייבת – וכל זאת, מבלי לבחון האם, בנסיבות העניין, ניתן להרים מסך, ובכלל זה, מבלי לבחון האם הדין הזר, החל באיי הבתולה הבריטיים, מאפשר לבצע "הרמת מסך", בנסיבות שכאלה, והאם הדבר אפשרי, כלל ועיקר, במדינה זרה. על כן, לגישתי שגה בית משפט קמא משנעתר לסעדים שהתבקשו על-ידי הנאמן, המבקשים לייחס לחייבת את כל נכסיה, כספיה וזכויותיה של נט, בהעדר הוכחת הדין הזר החל על נט, בנוגע לנושא הרמת המסך. לכל היותר, רשאי היה בית משפט קמא לייחס את שטר המניות של נט לחייבת, ומכאן ולהקנותו לנאמן, "בבואו בנעלי החייבת". יש לציין בנוסף, כי מאחר שנט הינה חברה זרה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, ואשר פועלת על-פי הדין שחל במקום זה – דומה כי הוכחת הדין הזר, בנסיבות העניין, מתבקשת לא רק לשם ביצוע הרמת מסך, אלא אף לצורך רישומו של הנאמן כבעל מניות בנט, בהתאם לתקנון החברה.