גם מעדותו של העד כהנר מטעם החברה עלה כי תנאי בסיסי הוא לכל מפיץ, שהחברה מגייסת, שלא לקדם מוצרים של חברה מתחרה: "כאשר אנחנו מתקשרים עם מפיץ יש תנאים בסיסיים[,] קווים מנחים ועקרונות שהם הבסיס לפעולה מול אותו מפיץ. הבסיס המשמעותי ביותר לעבודה היא שאותו מפיץ מוכר רק את המוצרים שלנו ורק בטריטוריה שהוקצתה לו" (פרוטוקול מיום 19.7.2017, מעמ' 47, ש' 28).
20. חברה, המוכרת את מוצריה באמצעות מפיצים, אין לה אלא את ההסכמים מול המפיצים לשם הבטחת ענייניה. ההלכה הפסוקה הדגישה את חובת הנאמנות שחב מפיץ כלפי יצרן של מוצר שאותו הוא משווק. באחת הפרשות נקבע כך:
"מערכת היחסים בין יצרן לבין סוכן כוללת חובת אמון שחב הסוכן כלפי היצרן. חובת אמון זו הוכרה בעבר על-ידי בית-משפט זה; ונאמר, כי 'הסכם סוכנות הוא הסכם למתן שירותים אישיים; אף שמעמדו של סוכן אינו כמעמדו של עובד אלא כשל קבלן עצמאי, אין הבדל בין השניים מבחינת הדרישות למגע אישי, אמון הדדי ויחסי נאמנות בין היצרן ובין הסוכן'" (ע"א 605/88 תבורי – בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי סוכנויות בע"מ, פ"ד מח(2) 1, 13 (1991). המובאה היא מתוך ת"א (מחוזי חיפה) 1210/83 פרג'י ואח' נ' דובק בע"מ, בפסקה החמישית להחלטתו של כבוד השופט מיכאל בן יאיר (פורסמה במאגרים, 9.11.1983)).
בפרשה אחרת, שבה דובר על שני מפיצים אשר החזיקו, כל אחד בנפרד, בקו חלוקה והפרו חובות נאמנות לחברה שמטעמה הם פעלו, נפסק:
"הלכה מקובּעת היא שסוכן חב חובות נאמנות ליצרן שאת מוצריו מפיץ הוא ברבים... חובת הנאמנות של מפיץ ושל סוכן כלפי היצרן והבעלים חובות דומות הן עד-למאוד לחובות המוטלות על עובד כלפי מעסיקו" (ע"א 7338/00 תנובה נ' המנוח שרעבי ז"ל, פ"ד נז(2) 745, 756 (2003)).
21. בענייננו, אין צורך להכביר מלים ולהבהיר מדוע התנהלות זו יש בה כדי לפגוע בחברה ומדוע, אכן, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים. מובן הוא כי מתן הרצאות והדרכות במסגרת של חברה מתחרה הוא קידום, ולו עקיף, של מוצריה, המנוגד לתנאי ההסכם. בנסיבות אלו לא ראיתי צורך להעמיק חקר בשאלה כלום העובדה, שטוילי ודר' איטלמן נקשרו בהסכם הפצה עם אותה חברה מתחרה מיד לאחר סיום יחסיהם המשפטיים עם עדין עולה כדי הפרה, למשל של התניה בענין אי-תחרות. הדבר הוזכר, אמנם, אך לא נטען להיותו הפרה של החוזה ואת מה שלא עשה מי מהצדדים לא יוכל בית-המשפט להשלים.